בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו"ח המבקר על אסון הכרמל

טקס הוודו של לינדנשטראוס

אומרים שדו"חות, כמו פולחנים שבטיים, משפיעים על המאמינים בהם. גם דו"ח מבקר המדינה נוגע רק למי שמאמין בכוח המילה הכתובה, כלומר - התקשורת

50תגובות

אומרים שפולחני וטקסי הוודו - כולל הקללות - משפיעים רק על המאמינים בהם. דבר דומה אפשר לומר על דו"חות מבקר המדינה והריטואל הנלווה לפרסומם: מסקנות המבקר מעוררות חיל ורעדה רק במי שעדיין מאמין אמונה שלמה בכוח המילה הכתובה ובעוצמת הביקורת הכתובה: משמע - התקשורת. אלמלא החזיקה באמונתה וטיפחה אותה בדבקות כזו - ספק אם לפוליטיקאים ולציבור היה בכלל אכפת ממסקנות מבקר המדינה, ינוסחו ככל שינוסחו, כל עוד אין לכך משמעות פלילית-משפטית.

לפולחן "פרסום דו"ח המבקר", באשר הוא, יש אפוא שני צדדים - המלבב והפתטי: מלבב, בגלל עצם הציפייה לאיזה קתרזיס של "עשיית צדק" בעקבות כל אסון גדול, גם אם זהו צדק פיוטי ומילולי בלבד; בגלל עצם ההזדקקות האנושית לאיזה "מוסד מבקר" עליון-מכל-עליון, שיעניק איזו משמעות בכתב לשורה של כשלים, טיפשויות וכאוס, שהם חלק מהתנהלות העולם - רצוי עם דין, ודיין, ועם קורבנות שיהיו כפרת כולנו.

הפתטיות היא בכך שבדו"חות המבקר לעולם אין נחמה או לקח מעשי של ממש, לפחות לא במישור הפוליטי והציבורי. מבחינה זו הוא באמת נותר כ"משל", כהגדרת המבקר עצמו. ללא נמשל. שכן בעולמם הציני של הפוליטיקאים קיימת רק האימה האמורפית מרגע ההשקה של הדו"ח - רגע הקיים רק בזכות התקשורת, וגם הוא מתפוגג די מהר. אבל אלמלא אימה זו - אפילו לא היה קיים הצער על היעדרה של תקינות מינימלית.

היו ימים שבהם עוד דובר על "מצוינות" בהקשרם של בעלי תפקידים, אנשי ציבור ואף פוליטיקאים; לפחות ייחלו לאנשים המתאמצים לעשות ג'וב היטב - לא רק בגלל טובת הכלל, אלא גם למען הסיפוק האישי. לא עוד: אנשי ציבור ובעלי תפקידים - מראשי ממשלה ומטה - "מתנהלים" כיום בעורמה, לכל היותר תוך פזילה קבועה לעבר "דו"ח המבקר" ו"מסקנות ועדת החקירה" תוך ניסיון לעשות את המינימום ההישרדותי, בלי להסתבך.

ייתכן שהשריפה והאסון בכרמל לא היו "נמנעים", גם אילו הקדיש אלי ישי לענייני משרדו אותה אנרגיה שהשקיע בקמפיין ההתחמקות מגזר דינו של המבקר, תוך הפקת סרטים וגיוס מיטב המוחות המשפטיים וההסברתיים. אבל לפחות היינו מתנחמים במחשבה שלבעלי תפקידים אכפת מתחום אחריותם יותר מאשר מהרצנזיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו