מדוע ויתרו החילונים על חלקם בכותל

ישראלים רבים שכנעו את עצמם שהכותל לא נוגע להם. אולם בהדרגה הפך האתר לפלטפורמה להשקפות עולם פונדמנטליסטיות, ומכך אסור להתעלם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אנשיל פפר
אנשיל פפר

לרגע סימל הכותל המערבי מתינות ותבונה. הרב הצבאי במילואים ישראל אריאל, לימים איש תנועת “כך” ומייסד מכון המקדש, הוצב כשומר בשער להר הבית בבוקר 7 ביוני 1967, אחרי כיבושו בידי צה”ל. הוא היה בטוח שבתוך דקות יבואו חבלנים עם חומר נפץ לפוצץ את כיפת הסלע ולהכשיר את השטח לבניית בית המקדש השלישי.

אבל שר הביטחון משה דיין, שמרבים להאשימו בהיבריס, הורה אז – ארבע שעות אחרי הכיבוש – להוריד את דגל ישראל מהר הבית ולפנות משם את פלוגת הצנחנים. ההחלטה ביטאה ריבונות ישראלית ממלכתית המסמנת מגבלות שמדינה בעלת ביטחון ומודעות עצמית מטילה על עצמה. בימין המשיחי מאשימים מאז את דיין בפחדנות וברגשי נחיתות כלפי האיסלאם. אבל לדיין היו עדיפויות ציוניות: בנייה של חברה יהודית חדשה וחיבורה אל מקורותיה הקדומים – כן. הקמה מחדש של בית מקדש וממלכת כוהנים – לא.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ