דו"ח ה-OECD

במקום לגבש אסטרטגיה, משרד החינוך מעודד הדחקה

הדו"חות המדאיגים על מצב החינוך צריכים לגרום לאנשי המקצוע לחשוב כיצד משנים את המציאות העגומה. במקום זה, הם משקיעים בשיפוץ המראה

אור קשתי
אור קשתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אור קשתי
אור קשתי

כמדי קיץ, עם פרסום הדו"ח המקיף על מצב החינוך במדינות החברות בארגון ה-OECD, שוב חוזר הניגון, ועימו ההפתעה כביכול: הייתכן שאלה הם באמת המספרים והעובדות? האמנם ההשקעה של המדינה בכל תלמיד, מגן הילדים ועד האוניברסיטה, היא מהנמוכות בעולם? למה הכיתות בחינוך היסודי, שבו יש חשיבות מיוחדת לקשר אישי בין תלמיד למורה, צפופות כל כך? ואיך הגענו למצב בו ההוצאה הציבורית על חינוך אקדמי מסתכמת רק ב-54%, הרבה מתחת לממוצע הבינלאומי? ליכולת ההדחקה של הציבור הישראלי פנים רבות: ההתעלמות מהנתונים המוכרים, המתפרסמים מדי שנה, היא עוד דוגמה לכך.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ