אור קשתי
אור קשתי

כמדי קיץ, עם פרסום הדו"ח המקיף על מצב החינוך במדינות החברות בארגון ה-OECD, שוב חוזר הניגון, ועימו ההפתעה כביכול: הייתכן שאלה הם באמת המספרים והעובדות? האמנם ההשקעה של המדינה בכל תלמיד, מגן הילדים ועד האוניברסיטה, היא מהנמוכות בעולם? למה הכיתות בחינוך היסודי, שבו יש חשיבות מיוחדת לקשר אישי בין תלמיד למורה, צפופות כל כך? ואיך הגענו למצב בו ההוצאה הציבורית על חינוך אקדמי מסתכמת רק ב-54%, הרבה מתחת לממוצע הבינלאומי? ליכולת ההדחקה של הציבור הישראלי פנים רבות: ההתעלמות מהנתונים המוכרים, המתפרסמים מדי שנה, היא עוד דוגמה לכך.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ