זאת היתה לוויה כמעט מיתולוגית של דמות מיתולוגית. תפאורת השדות המרהיבה; שני הבנים המיותמים בנאומים מרשימים, קצוות חולצותיהם קרועים; הקומנדקר הצבאי שעלה בדרך העפר, נושא איתו את גופת המנהיג המת; החווה שניבטה בעמק ואחוזת הקבר במרומי הגבעה שהכלניות יאדימו בה שוב בקרוב. אפילו קולות הפיצוץ בסיומו של הטקס, שתי רקטות מעזה, הדהדו דרמה, כתזכורת רועמת לרצועה הכלואה שמעבר לגבעות, שאין ישראלי שהרע לה והתעלל בה במזיד יותר מהמת שנטמן עכשיו כאן ואין גם ישראלי שהטיב עמה, מבלי שהתכוון, יותר ממנו. אריאל שרון שב לביתו, אחרי שמונה שנות נפקדות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ