ביקור במתקן הפתוח הכי סגור במדינה

בחדרים אין מקום לבגדים, שירותי הבריאות לקויים והכיתות ריקות. מבקשי המקלט בחולות כבר התרגלו לשגרת הכליאה, אך מסרבים לוותר על התקווה

אילן ליאור
אילן ליאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן ליאור
אילן ליאור

הספסלים המוצלים בקצה מגרש העפר מול שער הכניסה למתקן חולות מתמלאים במהירות אחרי ספירת הצהריים. מבקשי המקלט יוצאים בזה אחר זה, מחפשים דרך להפיג את השעמום. במגרש העפר, מחוץ לגדרות המקיפות את המתקן, אין הרבה פרט לספסלים אלה ושני פחי אשפה. למרות זאת, הפך המגרש למקום מפגש חברתי בלב המדבר. אחד ממבקשי המקלט מוכר שם בירות קרות: הוא מחזיק אותן בצידנית ועליה מגבת רטובה, בניסיון לשמור עליהן צוננות. מבקש מקלט נוסף משכיר נרגילות, אחרים עושים על האש. את כל אלה היו עושים אולי בתוך חולות, אך שירות בתי הסוהר לא מאפשר להכניס מזון או משקאות למתקן, פרט לאלה שהוא מספק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ