ניר חסון
ניר חסון

יוסף פילבר מגיע מדי יום שישי זה מספר שנים למעיין שבמתחם נבי סמואל, סמוך לירושלים, כדי לטבול. המעיין הוא מהיפים שבאזור ירושלים. הוא עמוק יחסית וצלול ונובע בתוך מערה קטנה בתוך כרם זיתים ותאנים. "יש מקווה רגיל ויש מעיין, זו דרגה יותר גבוהה של טבילה, ופה זה מקום קדוש", אומר פילבר, אותו אנחנו פוגשים, יחד עם שלושה מחבריו במעיין. בזמן הקצר שאנחנו שם מגיעים למקום גם מיכאל גילקרוב עם בנו בן ה–4 וחצי, שזכור לנוכחים לטוב כמי שהגיע לטבול במקום גם בשלג, אב נוסף עם שלושה ילדים ועוד שני חברים. כולם הגיעו כדי לטבול — הם מתפשטים, נכנסים למים ויוצאים כעבור מספר שניות להתלבש ולהמשיך את היום. "לטבול פה זה הרגשה אחרת, אתה מתחבר לטבע, לאבות, ויש גם את העניין ששמואל הנביא טבל פה", מסביר גילקרוב. גם במעיין הגדול של ליפתא פגשנו רבים שבאו לטבול לפני כניסת השבת. כך גם בכל שאר המעיינות בהם ישנן בריכות המאפשרות תפילה באזור ירושלים. למעשה, כל מי שמגיע למעיינות הללו, בפרט בימי שישי, יש לו סיכוי טוב שיתקל בגבר אחד או יותר בעירום חלקי או מלא בתוך המים או מחוצה להם. הבעיה מתחילה כאשר מטיילים ובמיוחד מטיילות מבקשים ליהנות גם הם מהמעיין. אחרי שלטי החוצות והאוטובוסים נראה שהמעיינות בהרי ירושלים הפכו למוקד הבא של המאבק נגד הדרת נשים. הפעם מהמרחב הטבעי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ