20 שנה לרצח רבין

נוער הנרות מפיק לקחים ומנסה להבין מה השתבש

הדור שהתאבל על רבין בכיכר, שנתלו בו תקוות כי יביא לשינוי, נותר רחוק מעמדות ההשפעה. השבוע הם ניסו להבין מדוע בשונה מצעירי המחאה החברתית, הם יועצים ודוברים אך לא ח"כים

עפרה אידלמן
עפרה אידלמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עפרה אידלמן
עפרה אידלמן

עשרים שנה זה פרק זמן ארוך בחייהם של תלמידי התיכון, החיילים והסטודנטים הצעירים, שבאו לתמוך במהלכי השלום של יצחק רבין בנובמבר 95'. אחרי שנרצח הם המשיכו לבוא לכיכר לבכות ולהדליק נרות לזכרו. כעת הם בשנות ה–30 וה–40 לחייהם, חלקם הקימו משפחות, והם מתקשים להשלים עם הקיפאון המדיני, ההסתה וההקצנה. האלימות של החודש האחרון גרמו לזיכרונות מאותה התקופה להדהד, והם מוצאים הרבה מן המשותף בין אז להיום. השבוע ניסו כמה מהפעילים המרכזיים באותה תקופה להבין מה קרה למדינה, אילו לקחים הופקו ומדוע אין להם ייצוג בהנהגת המדינה, כמו לפעילי המחאה החברתית. מפוכחים הם סיכמו: הרצח הפוליטי הבא הוא רק עניין של זמן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ