אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי

"כשהייתי בבית וניסיתי לסדר את הדברים עם ההורים, ראיתי שזה לא הולך. היו לנו הרבה מריבות, ופחדתי שאזרק לרחוב, בלי משפחה או חברים, בלי לדעת מה אני עושה מחר, איפה אוכל לישון ומה יהיה לי לאכול", מספר חיים. הוא עוצר לרגע את שטף הדיבור, ומסדר את המשקפיים. "תהליך היציאה בשאלה הוא מאוד מפחיד ומאוד קשה", הוא ממשיך, "אבל ברגעים ההם גם הבנתי שאם לא אקפוץ למים — כל החיים אסתכל על הגדה האחרת. אני עוד לא יודע אם המצב שלי עכשיו טוב יותר בהשוואה למה שהיה לפני כמה חודשים, כשעדיין הייתי חרדי, אבל לפחות אני יותר שלם עם עצמי. אני חושב שיש יותר שלווה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ