מדריך למטייל בארץ ישראל במאה ה-19: לא לשכוח 
תנ"ך, חמור וכתונת צמר

אתרים לא יהודיים הם "טומאה", יהודים פוגעים בזכויות המקומיים והרחובות מטונפים. מדריכי הטיולים בארץ ישראל מסוף המאה ה–19 מספקים הצצה למסעות הנראטיב בארץ הקודש

עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופר אדרת

"ביום הזה ישכים הנוסע לקום, כי דברים רבים ונכבדים עליו לראות היום. טוב יעשה אם ייקח לו חמור לרכוב עליו וכי ייקח עמו נרות להאיר את חשכת המערות, ומה טוב אם ייקח עמו קני־ראי (משקפת) למען הרחיב את חוג השקפתו אל פני העיר וסביבותיה". הזמן הוא סוף המאה ה–19, העיר היא ירושלים, המחבר הוא חוקר ארץ ישראל אברהם משה לונץ, והחמור הוא רק אמצעי תחבורה אחד מבין מגוון הולכים על ארבע שהוצעו למטיילים. באותם הימים, לפני שהונחו מסילות הברזל וטרם נסללו הדרכים למעבר מרכבות בארץ ישראל, נדרשו התיירים בארץ הקודש גם לרכוב על סוסים או פרדים כדי להגיע ממקום למקום. "הסוסים בארץ הזאת מורגלים ללכת על סלעים וצורי מכשול, לעלות הרים ולרדת עמקים", כתב לונץ בניסיון להרגיע את חששם. "הנוסע יכול לשבת מנוחה על גב סוסו, פרדתו או חמורו מבלי כל פחד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ