שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

טקס הדלקת המשואות היה מפגן מרהיב של לאומנות על סטרואידים

זה היה מפגן עוצר נשימה של פרכוס עצמי, חגיגה של מדינה שמתרפקת על עברה ומתכחשת למציאותה. היי-טק זה נחמד, וגם עגבניות, אבל לדבר שבאמת מגדיר את ישראל בשנתה ה-70 לא היה זכר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גדעון לוי
גדעון לוי

טקס הדלקת המשואות בהר הרצל היה מפגן עוצר נשימה של פרכוס עצמי, כמותו לא ראינו כאן עדיין; ספק אם נראה כמותו במדינות רבות אחרות. שילוב של בת שבע לעניים ופיונגיאנג לעשירים, קצת רוסיה הסובייטית וקצת לאס וגאס, לאומנות מרהיבה על סטרואידים, ארוכה וגדושה עד אין קץ. אבל בסוף בסוף, אחרי שמאות המחוללים וזמרי המקהלות ירדו סוף סוף מהבמה, התפאורה פורקה ושלל האורות הפירוטכניים כבו, מדליקי המשואות התפזרו לבתיהם, זרי פרחים בידיהם, ואיתם הקהל הרב, הדהדה מקצה ההר ועד קצהו השאלה: אז מה היה לנו פה? היה לנו מדינה שמתרפקת על עברה, מתגאה בהווה המאופר שלה, מתכחשת למציאותה ואין לה מושג לאן פניה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ