ג'קי חורי - צרובה
ג'קי חורי
ג'קי חורי - צרובה
ג'קי חורי

רשיד ספורי לא יכול לעצור את הדמעות כשהוא מדבר על המעיין (אל־קסטל) באדמות הכפר העקור ספוריה (ציפורי). האיש, שמגדיר את עצמו כפלאח בן פלאח, אומר שמי המעיין הם החיים שלו, ו"כל טענה שזה רכוש מדינה שאנחנו גזלנו היא שקר נתעב. זה ניסיון פסול להרחיק אותנו מהאזור הזה ואת זה לא ניתן".

ספורי וכמה עשרות מעקורי הכפר ספוריה ומשפחותיהם, נאבקים זה שנים במאמצים של המדינה למנוע מהם גישה ושימוש חופשי במעיין שנמצא בשטח שהם מעבדים. זהו מקור המים היחיד שמשמש אותם להשקיית חלקות האדמה שבהן הם מגדלים בעיקר ירקות לצריכה עצמית, ולמסחר בכמויות קטנות. "זה שטח קטן יחסית, ואין כאן שום איום או הפרעה למישהו", אומר ספורי. "ההתעקשות של המדינה שנשלם על המים וכל מיני הוצאות מנוגדת להסכמים קודמים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ