להספיק הכל, להניף דגל ולא לשכוח להזיל דמעה: מאחורי המסעות לפולין

הדרמה היא אבן הבוחן של המסע: כמה בכית. במקרים רבים המורים יוצאים מותשים, והתלמידים משתעממים. ספר שפרסם לאחרונה אנתרופולוג מספק הצצה יוצאת דופן למירוץ שבין אושוויץ לטרבלינקה, ולהתפרקות אחר כך במלון

אור קשתי
אור קשתי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נערות ישראליות באושוויץ בירקנאו, ב-2016. צילום אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לתוכן הכתבה
נערות ישראליות באושוויץ בירקנאו, ב-2016. צילום אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לתוכן הכתבהצילום: Alik Keplicz / AP

על שלושה דברים עומדים מסעות התלמידים לאתרי המוות בפולין: מסרים חד־משמעיים, מצבים מובנים ומניפולציה. אלה באים לביטוי לא רק בתחנות המוכרות, שנועדו לחזק את הגאווה היהודית והישראלית או לדחוק לשוליים מסרים אוניברסליים, אלא גם במערך מתוכנן היטב, שכמעט כל רגע בו מהונדס מראש, כולל באילו נקודות יבכו בני הנוער. 

תגובות