הנתק, הפסיביות והגעגוע למפגש: תלמידים, הורים ואנשי חינוך מדברים על נזקי הלמידה מרחוק

קשה לחשוב על שעת מבחן משמעותית יותר למערכת החינוך, הנדרשת להתמודד עם מחסור במחשבים ובגישה לאינטרנט של לפחות כ-20% מכלל התלמידים. במקביל, דפוסי הוראה מיושנים וילדים שהולכים לאיבוד מול מסכים מעצימים את האתגר שהציבה המגפה בפני אנשי השטח, שחשים לעתים כאילו נזנחו. "הארץ" שוחח עם כמה מהם, שנאלצים להתמודד עם הקשיים הללו על בסיס יומיומי. אלה רשמיהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: מוטי מילרוד
אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי

בפעם השנייה בתוך שנה, חזרו בתי הספר ללמידה מרחוק. בשבועות הקרובים יתברר המחיר הלימודי, החברתי והרגשי שישלמו תלמידים, מורים והורים. קשה לחשוב על שעת מבחן גדולה ומשמעותית יותר: מערכת החינוך נדרשת להתמודד בו זמנית עם מחסור במחשבים ובגישה לאינטרנט של לפחות כ-20% מכלל התלמידים, דפוסי הוראה ישנים המחייבים שינוי, ילדים שהולכים לאיבוד מול מסכים ובתוכם ועוד. יהיו כאלה שינצלו את המגפה כדי לנסח מחדש לפחות חלק מעקרונות החינוך, אחרים יראו בה טראומה חינוכית. ברקע, נדמה כי מחלחלת הבנה כפולה: הדיון איננו יכול להיות טכני-ארגוני, אלא צריך להתייחס לשאלות בסיסיות על מהו חינוך ראוי; והרלוונטיות של משרד החינוך, לפחות במתכונת ריכוזית ויודעת-כל, נמצאת ביחס הפוך לאתגרים החדשים. בימים האחרונים שוחח "הארץ" עם תלמידים, מורים ומנהלים על על הקשיים וההזדמנויות שבלמידה מרחוק. אלה רשמיהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ