ערבים עם ערבים, יהודים עם יהודים: מדוע מוחמצת ההזדמנות למפגש בין הקבוצות באקדמיה?

מחקר מקיף וראשון מסוגו מציג נתונים עדכניים ביחס לתופעה שאנשי סגל ותיקים מכירים היטב: יהודים וערבים נמנעים מלשתף פעולה במסגרת לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה. המספרים משקפים תמונה רגשית מורכבת וחוסר מוטיבציה משמעותי בכל הנוגע לחברויות בין המגזרים - אך ישנה גם נקודת אור

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית, בשנה שעברה.
פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית, בשנה שעברה. למצולמות אין קשר לנאמר בכתבהצילום: אוליבייה פיטוסי
שירה קדרי-עובדיה
שירה קדרי-עובדיה

הית'ם אלנבארי, סטודנט בשנה השלישית לעבודה סוציאלית במכללת ספיר, מונה על כף יד אחת את מספר הפעמים שבהן כתב עבודה משותפת עם חבריו היהודים לכיתה. "בעבודות הזוגיות תמיד הגשתי עם חבר בדואי", הוא מעיד, "דווקא רציתי לעבוד יחד עם סטודנטים אחרים, אבל אף אחד לא פנה אלי". 

לדבריו, גם הוא עצמו לא ממש ניסה ליזום קשר מהסוג הזה. "למה? כי אני חושש שיגידו לי 'לא', וזו הרגשה לא טובה", הוא מסביר. לדעתו, הסטודנטים היהודים בכיתה חששו שרמת העברית שלו תפגום ברמת הכתיבה ותגרום להורדת הציון הסופי. רק בעבודות קבוצתיות גדולות יותר הזדמן לו לעבוד עם סטודנטים יהודים, "פשוט כי אין ברירה - אנחנו תמיד שניים-שלושה סטודנטים בדואים, אז אם צריך לעבוד בקבוצות של חמישה ברור שיהיה ערבוב". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ