בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

05.01.1946/אחרי שמונה ימי עוצר, ירושלים נושמת לרווחה

היום לפני 65 שנה:

תגובות

"בשבת אחר הצהרים אבד ליהודי ירושלים ?עוצר', שעלה להם בהרבה עשרות אלפים לירות. המוצא מתבקש לא להחזירו" - כך כתב רו"ן, בעל טור ב"הארץ", בסופו של עוצר שהחניק את ירושלים במשך שמונה ימים בעקבות התקפה יהודית על מרכז המשטרה, ושהוסר לבסוף ב-5 בינואר 1946.

מחירו הכספי הגבוה והקולקטיבי של העוצר אכן העסיק את קורבנותיו לעתים יותר מאי הנוחות הזמנית שהסב להם. כך קונן ד"ר נתן בן נתן ביום השלישי לעוצר: "העוצר שהשלטונות נוהגים להטיל כמעט באופן אבטומטי אחרי כל מעשה דמים המבוצע שלא על דעת היישוב וגם בניגוד לרצונו - הוא מעשה עוול כלכלי מוחלט כלפי היישוב. העוצר משתק שיתוק מוחלט או שיתוק לסירוגים את חיי הכלכלה העברית", כתב בן נתן במדור "חיינו הכלכליים". את ההתנהגות "החדורה רוח אי-התחשבות" של הבריטים ראה כעניין מובנה ב"ארץ כיבוש, במקום שהשלטון הוא זר לאוכלוסייה, במקום שאין דאגת גורלו הכלכלי של האזרח והתושב מוטלת על השלטון... מסופקני אם שלטון דמוקראטי באיזו ארץ שהיא היה מרשה לעצמו לשתק את חיי הכלכלה פעמים כה תכופות, ולוא גם במקרים של תגרות דמים". הענישה הקולקטיבית "מרבה רק את המרירות בלבו" של האזרח "ודוחפת אותו למחנה המתלוננים והמתמרדים", כתב בן נתן, מבטא השקפה שרבים מהמתונים ביישוב היהודי חלקו אז.

אבל היו בעיות דחופות יותר שליוו את השיתוק בן שמונה הימים, וזה החל כבר עם קריאתם של הכרוזים הבריטיים בירושלים אשר הודיעו לתושבים על עוצר. "ביום ו' בשעות הבוקר נעו מכוניות משטרה בעיר והכריזו מרמקול ?לכולם, לכולם, לכולם' על העוצר שהוטל על ירושלים ?עד להודעה חדשה'", כתב סופר "הארץ" אשר תיאר משהו "מההוי הירושלמי בימי העוצר", כך נקראה רשימתו. "קריין המשטרה, מכל מקום במכונית שעברה ברחובות בצלאל-רטיסבון - ובחלק זה של מלך ג'ורג' - לא היה מומחה רב לקריינות. דבריו היו לא מובנים במידה מספקת ורבים יצאו לפי תומם מבתיהם בלי לשים לב לפקודה". פה ושם נפתחו חנויות, ואף שרוב מכוניות המאפיות נעצרו בדרכם מבית וגן, הגיעה אחת גם לאזור המלך ג'ורג'. עקרות הבית מיהרו לצאת ולקנות מצרכים לשבת: "באו, קנו, חזרו לבתיהם בשלום ואיש לא נפגע מרעב לא בערב שבת ולא בשבת עצמה"; חייל בריטי שעמד בקצה הרחוב הביט מרחוק וחייך בשלוות נפש.

אלא שלמחרת כבר הוחמרו תנאי העוצר, וכל מי שנמצא ברחוב גורש לביתו או נאסר. משמרות צבא ומשטרה בריטיות התפרשו ברחובות העיר, חיפשו מבית לבית, עצרו וחקרו אלפי אנשים, רובם באופן שרירותי. "בין הנעצרים בגלל הפרת העוצר ובעת החיפושים במלונות ובבתים פרטיים ברובעים שונים", סיפר ב"הארץ" אליאב סימון, סופר "יונייטד פרס" בירושלים, "היו הקונסול הצרפתי בבירות, המבקר בירושלים, סגן הקונסול הצ'כוסלובקי בירושלים, כמה פקידי ממשלה" וגם "אנשים באים בימים". סימון עצמו נעצר בדרכו למשרדי הדואר הראשי, למסור מברק לסוכנות הידיעות בה עבד. הוא הסתמך על ההבטחה שתעודת העיתונאי מהווה אישור מעבר.

והיו גם הלידות. בחמישה ימי העוצר הראשונים נולדו בירושלים 26 תינוקות. "היה קושי מיוחד להעביר את היולדות לבתי החולים אולם האבות, מתוך סיכון לא מעט, יצאו לרחובות וביקשו מאת משמרות הצבא לאפשר להם להגיע עד מד"א", דיווח "הארץ". "בכל המקרים ניתנו משמרות ליווי לאמבולנסים של מד"א להעביר את היולדות לבתי החולים. מבין 26 הלידות היו 24 זכרים ושתי נקבות".

כאשר נשמעה לבסוף הודעת ביטול העוצר, ב-5 בינואר, העיר התעוררה באחת, גם אם אבדו בינתיים ליהודי ירושלים "עשרות אלפים לירות", כמאמר רו"ן. "בתי הקולנוע, המסעדות ובתי הקפה היו מלאים, והרחובות המו", דיווח "הארץ". ביניהם שוטטו משמרות צבא חמושים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו