בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסיקת בג"ץ בנוגע לקווי המהדרין | את האוטובוס הזה אי אפשר לעצור

תגובות

סימנים של עייפות ניכרים בפסיקת בג"ץ. אם ההפרדה בקווי המהדרין היא פסולה, כי אז אחד-דינה ואחת-דתה - לעבור מן העולם, ותהיה כלא היתה. כל המפריד והמפלה - ידו על התחתונה, ומי שהעירוב בין נשים לגברים שנוא עליו, רשאי בכל רגע לקום ממושבו ולפנות בנימוס אל הנהג: עצור את האוטובוס, אני רוצה לרדת. פסול הוא פסול בלי "ברם" ו"אולם" ובלי "בכל זאת".

אפשר להבין ללבם של שופטים: מי שהתרגל להפרדה בבית הכנסת, בבית העלמין, בכותל או בסעודת מצווה - השלים אתה ושיתף פעולה - יתרגל גם להרחבתה ולשלל פיתוחיה. משעה שאוטובוס החרפה עוזב את התחנה הראשונה, את נסיעתו אי אפשר עוד לעצור.

גם חומר סופו להתעייף, לא רק הרוח, לא רק אנשים, אף על פי שהם שופטים. והציבור החרדי מתיך זה זמן רב את בית המשפט בכבשנו, חורך את שולי גלימתו באש זרה.

ההפרדה כשלעצמה אינה חוקית, פסק בג"ץ, אך מניה וביה אישר "הפרדה מרצון". אין חיה כזאת בג'ונגל המקומי. "הפרדה מרצון" משולה ל"טרנספר מרצון", מי יסכים מרצונו החופשי להיות מופרד או מטרונספר.

חברות קלריקליות אינן מכירות כלל ברצון אישי של אדם, ואם האדם הוא במקרה גם אשה - על אחת כמה וכמה. הן מבקשות, החברות הקנאיות הללו, להשליט בשם שמים ולשמם את רצונן הקולקטיבי עלי אדמות, על חיים של אנשים, של כל אחד ואחת, לכפות אותו על כלל האזרחים והאזרחיות.

העולם מתחלק לשני סוגים עיקריים של מדינות: אלה שמדירות נשים, מוציאות אותן מהכלל, מכסות את פניהן ברעלה, דוחקות אותן לשוליים; ואלה שמביאות את הנשים בקהל ובקהילה, אפילו היא קהילת-קודש. את הסוג הראשון מוצאים בחלק החשוך של המין האנושי, את הסוג השני - בחלקו המואר. ואיפה ישראל על המפה? התשובה בגוף השאלה; איפה היא היום.

נניח שהאשה רוצה גט והבעל מסרב. האם היא באמת חופשייה לרצות? האם הדיינים יתנו לה את מבוקשה, מבלי שיירדו לחייה ויחטטו בהם? ונניח שהיא רוצה להגביל את מספר ילדיה, להפיל את עוברה אפילו; אז מה אם היא רוצה, ממתי ועל-סמך מה היא בת חורין לרצות. אם תרצה - הרי זו אגדה; ובג"ץ בלע אותה.

ונניח שהיא פתאום לגמרי משתגעת, עושה דווקא, מתעקשת לשבת באוטובוס כאחד האדם. בעלה, אבוי, לא ישמח לשמוע על התנהגותה התמהונית, לא יסלח לה הבושה ברשות הרבים. הרי רצונו כבודה ולא רצונה כבודה.

ואם כבר החליטו השופטים הנכבדים לעזוב אותה לאנחותיה, לנטוש אותה בפיתול היורידי שבין שקלא לבין טריא, או אז יכלו לפחות לנסות את ההסדר הבא: הנשים יישבו לשם שינוי בקידמת האוטובוס, בעוד הגברים שלהן יעלו בדרך האחורית ויתכבדו לשבת בירכתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו