בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החד-מיניים יוצאים מהארון מוקדם ומחפשים זוגיות

זאת על פי מחקר מקיף שנערך באחרונה בקרב הקהילה הגאה בארץ, הבודק 13 "אבני דרך" בהתפתחות זהותם המינית של מאות הומואים, לסביות וביסקסואלים

תגובות

ציוני דרך

הומואים ולסביות בישראל נשארים בארון שנתיים וחצי בממוצע - כך מגלה מחקר מקיף שנערך באחרונה על הקהילה הגאה בארץ. לסביות אינן מספרות לאיש על נטייתן המינית כשנתיים וחצי בממוצע מרגע שהן מטילות ספק בהיותן הטרוסקסואליות, ואילו אצל הומואים ההסתרה נמשכת זמן רב יותר - כשלוש שנים בממוצע.

את המחקר ערכו חברי חוש"ן (חינוך ושינוי), מרכז החינוך וההסברה של הקהילה הגאה בישראל, אילון סלייטר, אורי עייק, ענבל קצף ושי הרץ. חוש"ן הוא ארגון עצמאי, הפועל לקדם את שילובם של לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסקסואלים בחברה, באמצעות חינוך לערכים של סובלנות, קבלת השונה, פלורליזם ופתיחות. נציגי הארגון מעבירים שיעורים בעשרות תיכונים, באישור משרד החינוך, ובהם הם מספרים את סיפורם האישי.

המחקר נעשה באמצעות שאלון ממוחשב וכלל 617 משיבים תקפים. במסגרת המחקר נבדקו 13 "אבני דרך" בהתפתחות זהות מינית של הומואים, לסביות וביסקסואלים. הוא התבסס על מודל תיאורטי של החוקר האמריקאי סבין ויליאמס. תוצאות המחקר הוצגו לאחרונה בכנס השנתי של ארגון הפסיכולוגים החינוכיים. עורכי המחקר פועלים לפרסמו בירחון מדעי.

בגיל 11 וחצי לערך מתעוררות תהיות לגבי הזהות המינית

28% מהנשאלים העידו כי לא סיפרו לאביהם על נטייתם המינית. לעומת זאת, רק 3% לא שיתפו איש בנטייתם. תוצאות המחקר חושפות דפוס התנהגות קבוע של הומואים, לסביות וביסקסואלים: ראשית הם מספרים על נטייתם לחבר או חברה, אחר כך לאמם, בהמשך לאביהם ולבסוף לעמיתים לעבודה. רבים אינם חושפים כלל במקום העבודה את נטייתם המינית.

המחקר מצביע גם על גיל צעיר יחסית שבו מתחילות להתעורר תהיות לגבי הזהות המינית בקרב הומואים, לסביות וביסקסואלים. הגיל הממוצע שבו חשו הנשאלים תחושת שונות לראשונה הוא 11 וחצי. תחושה זו מופיעה אצל בנים עוד לפני גיל 11 בממוצע ואילו בנות חוות אותה רק שנתיים מאוחר יותר, בממוצע בגיל 12 וחצי. נתון זה מתיישב עם תוצאות המחקר לכל אורכו, המעידות על כך שהומואים עוברים את תהליך הגדרת הזהות המינית מוקדם יותר מלסביות.

ואכן, יש פער גדול בין הומואים ולסביות בגיל שבו הם מטילים ספק בהיותם הטרוסקסואלים. הומואים עושים זאת בגיל 14 וחצי בממוצע - בשלהי הלימודים בחטיבת הביניים או בראשית התיכון, ואילו אצל לסביות הטלת הספק מתרחשת רק בגיל 18 בממוצע - בסוף התיכון או בראשית שירותן הצבאי. בהשלמה עם הנטייה המינית הפער גדול עוד יותר. הומואים משלימים עם נטייתם בגיל 17 בממוצע ואילו לסביות משלימות עם נטייתן רק בגיל 21 בממוצע.

המחקר מגלה עוד כי רוב הלסביות מקיימות פעילות מינית קודם עם גברים ורק לאחר כשלוש שנים בממוצע עם נשים. הומואים לעומתן, מקיימים מגע מיני ראשון עם גבר ועם אשה בסמיכות זמנים. עם זאת, רק 61% מההומואים העידו כי היה להם מגע מיני עם אשה לעומת 83% מהלסביות שקיימו מגע מיני עם גבר. הומואים מעורבים במערכת יחסים זוגית בגיל 20 וחצי בממוצע, ואילו לסביות מנהלות מערכת יחסים ראשונה מאוחר יותר - בגיל 22 בממוצע.

80% מההומואים, 75% מהלסביות ו-51% בלבד מהביסקסואלים השיבו כי הם "מסכימים בהחלט" עם האמירה כי הם שלמים עם נטייתם המינית. 60% מהלסביות, 55% מההומואים ו-33% מהביסקסואלים העידו באופן דומה כי הם "מסכימים בהחלט" עם האמירה "אני מחוץ לארון". 60% מכלל הנשאלים העידו כי הם רוצים להיות הורים. יותר נשים השיבו בחיוב לשאלה זאת מאשר גברים.

"בגיל היציאה מהארון חלה ירידה דרסטית בישראל בשנים האחרונות"

ד"ר גיא שילה, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, סייע בכתיבת המחקר. הוא אומר כי הנתונים דומים לאלה שהתקבלו במחקרים בארצות הברית, מבחינת השלבים השונים בתהליך ומבחינת הפערים בין המינים. לדבריו, המחקר מצביע על ירידה בגיל היציאה מהארון, אם משווים לבדיקות שונות של נתון זה שנעשו בישראל בעבר. "היציאה מהארון מאוד מוקדמת היום. בגיל היציאה מהארון חלה ירידה דרסטית בישראל בשנים האחרונות". הוא מציין כי אין שינוי משמעותי בגיל שבו מתחיל תהליך הגדרת הזהות המינית. "התהליך מתחיל עם תחילת גיל ההתבגרות. זה סוג של חיזוק לזה שכנראה מדובר פה בתהליך שהוא פיזיולוגי מולד ולא תלוי בהיבטים חברתיים". ד"ר שילה אומר כי יש לסייג את הממצאים כיוון שמדובר בעיקר במדגם של מי שנמצאים בשלבים מתקדמים יחסית בתהליך וההגעה למי שמצויים בארון כמעט בלתי אפשרית.

אחד מעורכי המחקר, אורי עייק, סטטיסטיקאי ועובד סוציאלי, אומר כי לתוצאות חשיבות גדולה בהבנת הצרכים של בני הנוער המתמודדים עם תהיות באשר לנטייתם המינית. "כבר בגיל מאוד צעיר, בני הנוער הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) מרגישים שונים. מבחינת אנשי חינוך, מורים, יועצות, פסיכולוגים, אנחנו מצפים שכבר בגיל צעיר יחסית יהיו ערים לקשיים שיכולים לנבוע על רקע השוני המיני", הוא אומר. "כשילד בא ואומר בגיל 14 וחצי ?אני הומו' - צריך לדעת לקבל את זה, אולי זה לא ?פייז'. צריך לדעת לעזור לו עם זה - בקשר עם המשפחה, עם החברים או עם עצמו".

עייק מנסה להסביר את הגורמים לפערים בין שני המינים בהתפתחות הזהות המינית. "הפער נובע מהבניה שונה של התנהגות מינית בחברה הישראלית. אינטימיות בין בנות מתבגרות שכוללת גם מגע פיזי לא נתפשת כמשהו חריג. לעומת זאת, אתה לא רואה שני ילדים בני 10 הולכים מחובקים. לכן הבנות מרגישות שונות אחרי הבנים". לדבריו, הממצא הזה מחדד את העובדה שבנים זקוקים ליותר תשומת לב מוקדם יותר, כיוון שהם חשופים לקשיים בגיל צעיר יותר.

המחקר גם עושה פילוח לפי גיל הנשאלים ומצביע על כך שכיום תהליך הגדרת הזהות המינית מתרחש בגיל צעיר יותר מאשר בעבר. "יש ירידה עם השנים, החברה נהיית יותר פתוחה, יותר מקבלת, על כן אנשים יכולים להטיל ספק באיזושהי אמת שמחנכים אותנו אליה", אומר עייק, "בדור שלי לא היה דבר כזה להיות הומו. לכן לא היתה שאלה של אולי אני הומו, אולי אני לא הטרוסקסואל - כי אין דבר כזה. היום יש הרבה יותר פתיחות, יש קבלה, יש נראות, אבל עדיין לא מספיק".

בהתייחס לתקופת ההישארות בארון אומר עייק כי "זו תקופה לא קלה. האורך שלה הוא לפחות שנתיים-שלוש. זה אורך זמן משמעותי בחיים של נער מתבגר וזו תקופה שהוא נמצא בה לבד עם השונות שלו". לדבריו, "לפעמים הסבל הוא רק בפנים, לפעמים הסבל הוא מהסביבה שלא מקבלת, שמציקה, שנטפלת. והוא נמצא שם לבד. ולכן אנחנו כמערכת מטפלת צריכים מאוד להיות ערים לקשיים ולהיות שם בשביל אותו נער".

עייק מוסיף כי "הביסקסואלים בעיני סובלים משני מקומות - גם מבית וגם מחוץ", קובע עייק. "יש מי שמערער על הזהות שלהם כי היא הרבה יותר מורכבת - הם נמשכים גם וגם. לא רק שהחברה ההטרוסקסואלית לא מקבלת אותם, גם בתוך הקהילה זה לא תמיד קל".

באשר לנתון המצביע על רצונם של חברי הקהילה להיות הורים הוא אומר כי "רואים היום יותר ויותר להט"בים שעושים ילדים בכל מיני הרכבים משפחתיים, באמצעות תרומת זרע, אימוץ, הורות משותפת או דרכים אחרות. המשפחתיות מחזירה אותם אל הקונצנזוס. כשאתה עושה ילדים אפשר למחול לך על זה שאתה הומו או לסבית". עייק סבור כי מערכת החינוך צריכה להתאים עצמה למציאות החדשה שבה ילדים רבים אינם חלק ממשפחה נורמטיבית, כהגדרתו, וללמוד כיצד להתייחס לילדים הבאים ממשפחה עם שני אבות או שתי אמהות. "לא לכל ילד יש אמא ואבא. מספר הילדים שגדלים במשפחות לא נורמטיביות בישראל רק הולך וגדל. מערכת החינוך צריכה לעשות שינוי קל ביחס שלה, כדי להקל על הרבה מאוד ילדים".

עורכי המחקר: "המורים לא רוצים להעלות את הסוגיות עד התיכון"

מנכ"לית חוש"ן, אירית צביאלי-אפרת, אומרת כי המחקר מצביע על כך שיש צורך ממשי לדבר על נושא הזהות המינית כבר בחטיבות הביניים. כיום מתנדבי חוש"ן פעילים בעיקר בבתי הספר התיכוניים. "הדיבור על זה צריך להיות דיבור מתמשך. השיח הלהט"בי צריך להיות חלק מהשיח הכללי. עצם זה שאנחנו מגיעים לשעה וחצי בכיתה י"ב יש בזה אמירה - זה חריג, מחוץ לנורמה".

לדבריה, רבים במערכת החינוך אינם חושבים שראוי להעלות סוגיות של זהות מינית לפני התיכון. "בפעילות שהיתה לנו השבוע בבית ספר בדרום", היא מספרת, "אמרה לנו בסוף המחנכת: ?לא שיש לי בעיה עם זה, אבל אני חושבת שזה גיל נורא מוקדם לדבר על זה'. זו דעה רווחת במערכת החינוך. ברור לי לגמרי שזו מצוקה של המורה, לא של הנער".

צביאלי-אפרת מוספיה ואומרת כי, "ברגע שמערכת החינוך תדבר על הנטייה המינית וזהות מגדרית כחלק ממערכי שיעור שלמים אז ההתייחסות לזה תהיה הרבה יותר ראויה. אנחנו אמנם מיעוט, 10%, אבל 10% שצריך לדבר עליהם. ההתעלמות לא תקדם את העניין".

עוד אומרת צביאלי-אפרת כי "המחקר מצביע על כך שהיציאה מהארון עדיין נורא קשה, גם אם יש פתיחות בחוץ. תהליך גיבוש הזהות המינית עדיין מאוד קשה עבור הנער או הנערה, לא משנה אם אתה חי בתל אביב או חי בקרית שמונה", מסכמת צביאלי-אפרת, "למערכת החינוך יש תפקיד נורא חשוב, לשמור על התלמידים שלה - ולאפשר שיח בעניין הזה זה חלק מלשמור על התלמידים שלה".

היא מתייחסת לנתונים המעידים על תחילת תהליך גיבוש הזהות המינית בראשית שנות הנעורים: "יש ילדים שכבר בגיל 14 יודעים להגיד שהם הומוסקסואלים. אם מערכת החינוך שותקת ולא מביעה עמדה זה אומר שיש להם שם שנים נורא משמעותיות של בדידות גמורה".



עצרת זיכרון בתל אביב לזכר קורבנות הרצח בברנוער



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו