בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

10.01.1961 /טבעה ספינת העולים אגוז ועליה 48 בני אדם

היום לפני 50 שנה:

תגובות

ב-10 בינואר 1961, בימים שעליית יהודי מרוקו לישראל היתה בלתי חוקית, הפליגה הספינה "אגוז" מחוף אל-חוסימה, כשעל סיפונה 44 יהודים בדרכם לישראל. הספינה נחכרה ב-1960 על ידי המוסד, ובכל אחת מהפלגותיה הבריחה בין 40 ל-50 יהודים ממרוקו לגיברלטר, משם היו ממשיכים בדרכם לישראל. בהפלגה ה-12 טבעה הספינה אגוז. 43 העולים נספו, יחד עם אלחוטן ישראלי ואחד מאנשי הצוות הספרדי. שלושה אנשי צוות נוספים, כולם ספרדים, ניצלו. עד לטביעתה חילצה אגוז ממרוקו בתוך שלושה חודשים 334 איש.

"הארץ" דיווח יום למחרת האסון כי "כפי שנמסר, נאספו היום 12 גוויות, והובאו הלילה לנמל אלחסיראס שבספרד. רוב הגוויות שנאספו חגרו חגורות הצלה, ונפתחה חקירה לזיהוין ולקביעת לאומיותן. לא נמסרו עדיין ידיעות מוסמכות על גורמי האסון, אולם נמסר כי חוששים שהספינה הקטנה היתה עמוסה עמוסה יתר על המידה".

האסון הוביל להשגת הסכם שאיפשר את יציאת היהודים ממרוקו בתנאים מסוימים, שכללו תשלום כופר, תיווך של היא"ס, Hebrew Immigrants Aid Society (ארגון יהודי-אמריקאי), ומסלול נסיעה שעובר במדינה שלישית. במסגרת הסכם זה עזבו את מרוקו בין 1961 ל-1964 כ-80 אלף יהודים.

על אף שאגוז טבעה לאחר קום המדינה ותקופת ההעפלה, מכונים קורבנות האסון מעפילי אגוז. התאריך העברי לאסון, כ"ג בטבת, נקבע רשמית ליום זיכרון לנספי הספינה ולמורשת עליית יהודי צפון אפריקה.

סופר "הארץ" בפאריס מוריס קאר דיווח ימים אחדים לאחר האירוע, כי "ממשלת מרוקו החליטה להרשות ליהודים להגר", וכי "בישיבתה האחרונה הביעה הוועדה לענייני חוץ של הסנאט הצרפתי דאגה עמוקה על שמרוקו שוללת זכויות אנוש מן המיעוט היהודי". עוד דיווח קאר כי "ברבאט הודיע היום למיניסטר האינפורמציה המרוקאי מולאי אחמד אלאווי, כי יינתן דרכון לכל יהודי שיבקש זאת, אולם אם יוודע לממשלתו כי קיימת הגירה מאורגנת למדינה הציונית והאימפריאליסטית של ישראל, תופסק הוצאת הדרכונים". אלאווי הטעים כי "אין לראות במרוקו מדינה אנטישמית, משום שהיא עושה כמיטב יכולתה כדי להחזיק את יהודיה בארצה".

בישראל הגיבו על האסון בזעזוע ואבל. ימים ספורים לאחר האירוע דיווח כתב הארץ בכנסת כי שרת החוץ הגברת גולדה מאיר הטילה את האחריות למות העולים על ממשלת מרוקו. "בקביעת אחריות כבדה על שלטונות מרוקו לטביעת ספינת העולים פתחה שרת החוץ את הודעתה על אסון הספינה ונוסעיה. היא כינתה את יהודי מרוקו ?גולים', עמדה על ?העוול המשווע' הנעשה להם, והבטיחתם שאינם מבודדים במערכה". בהמשך אמרה מאיר כי "אנו דורשים מממשלת מרוקו לזכור ולכבד את התחייבויותיה ולא להיגרר אחר פיתויי סרק מצד גורמים אשר פניהם להרס ולשטנה". לפי "הארץ", סיכמה מאיר את דבריה בהצעה להעביר את בירור פרטי הבעיה לוועדת החוץ והביטחון.

באוגוסט 1993 פורסם הדו"ח על טביעת הספינה אגוז. לפי יוסי טורפשטיין, שדבריו התפרסמו ב"הארץ" ב-19 באוגוסט 1993, "שורה של תקלות מבצעיות הן שגרמו לטביעתה של הספינה בליל 10 בינואר 1961, כך עולה מן הדו"ח הסודי של המוסד שהוגש לראש הממשלה דוד בן גוריון ב-21 במרץ 1961. הספינה טבעה כשעל סיפונה 43 עולים יהודים ממרוקו, אלחוטן ישראלי וארבעה אנשי צוות ספרדים". מכתבתו של טורפשטיין מתברר כי הדו"ח לא הטיל אחריות על איש, ולא הזכיר את שמות האחראים למבצע, אך מנה את התקלות שהובילו לאסון, בהן תקלה בקשר עם תחנת הקשב בפאריס. כן תיאר הדו"ח את הרקע לאירוע ואת נסיבות העלייה הבלתי חוקית בין 1956 ל-1961 שבמהלכן הגיעו לישראל 25,200 יהודים ממרוקו. בני משפחות הנספים אמרו על הפרסום כי "הדו"ח אינו מחדש דבר. השאלה היא מדוע לא פורסם עד כה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו