בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיפור המוזר על הנזיר במגדל

לפני חמש שנים הדיחה הכנסייה היוונית האורתודוקסית את הפטריארך של ירושלים, אירינאוס הראשון, בעקבות עסקה שנויה במחלוקת של מכירת נכסים בעיר העתיקה לעמותת המתנחלים עטרת כהנים. מאז חי אירינאוס בבידוד מצמית: סגור בדירתו, אינו פוגש אדם, מקבל את ארוחותיו בסל קשור לחבל. בראיון "להארץ" הוא טוען שהכנסייה כולאת אותו. בכנסייה טוענים שהוא פשוט מתכחש להדחה וכולא את עצמו מרצון

תגובות

ביום שבת, למחרת הסילווסטר, היה הרובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים עמוס עולי רגל מרחבי העולם. רחוב הנוצרים החוצה את הרובע המה אדם - סוחרים פרשו שטיחים ומזכרות, תיירים התלבטו אם להוציא את הארנק וחיפשו את הדרך לכנסיית הקבר ולשאר נקודות ציון צלייניות. אילו נשאו עיניים, לקומה השלישית בבניין הנושק לכנסיית הקבר, הם היו מבחינים בדמות עגומה, אוחזת שרביט בידה ומשקיפה על ההמולה מבעד לחלון מסורג. סביר להניח שהיו מתייגים אז את הדמות כעוד איש דת רם מעלה. בפועל, האיש שבחלון הוא הגיבור הנשכח של דרמה פוליטית-דתית, שהפך לאסיר מסוג יוצא דופן: זהו אירינאוס הראשון, הפטריארך היווני האורתודוקסי הקודם של ירושלים, שביוני 2005 הודח מהתפקיד שרק המוות אמור לשחרר ממנו.

 אירינאוס, כפי שצולם השבוע. רואה בפרשת ההדחה מזימה של יריביו ומכנה את יורשו "בוגד" | תצלום: מיכל פתאל

תמצית האירועים שהובילו להדחה נשמעת לכאורה כמו עוד מהלך מוכר במשחק המזרח תיכוני: במארס 2005 נודע כי הפטריארכיה, גוף עתיר נכסי נדל"ן, מכרה לעמותת הימין עטרת כהנים מבנים בשער יפו שבעיר העתיקה בירושלים. הידיעה על שיתוף הפעולה בין הכנסייה לעמותה הקיצונית, המבקשת להשיג בכל דרך אחיזה באגן הקדוש, עוררה סערה. היא הציבה את הכנסייה - שרוב מאמיניה ערבים ותחום אחריותה כולל את ירדן והרשות הפלסטינית - בעמדה מביכה במיוחד. תגובת הכנסייה היתה מהירה וחדה - שלילת ההכרה באירינאוס ומינוי פטריארך חדש.

 

אבל התמצית הזאת רחוקה מלרמז על תרכובת היצרים והאינטרסים שהניעו את הפרשה, על משחקי הכוח והמניעים הפוליטיים. אירינאוס עצמו סירב לשתף פעולה ולקבל עליו את ההדחה. הוא טען שפרשת עסקות הנדל"ן היא עלילה שרקמו מתנגדיו כדי לתפוס את מקומו. גרסתם של אירנאוס ותומכיו לפרשה ציירה עולם כנסייתי עם ניחוח ימי ביניימי של מזימות אפלות. לרגע אפילו התעצם הניחוח הזה כאשר התקשורת דיווחה שאירינאוס נעלם. אבל יום אחר כך הוא חזר לבניין הפטריארכיה מלווה בשוטרים. הוא גילה כי המנעולים בלשכתו הוחלפו וננעל בדירת השרד הקטנה שלו.

מאז ועד היום, למרות פסיקות בג"ץ והחלטות של ממשלות, מסרב אירינאוס לראות בהדחה מהלך חוקי. מאז ועד היום, כפי שהוא חושף כאן בראיון, הוא גם כלוא בדירתו. זה ארבע שנים וחצי שהאיש הזה - בעבר ראש הכנסייה החזקה בארץ וראש הקהילות הנוצריות במזרח התיכון - חי בבידוד מצמית. כמין גרסה טראגית של הנסיכה הספרותית רפונזל הוא סגור בדירה שבאחד מאגפי הפטריארכיה, בלי שום מגע פיסי עם העולם החיצון. יריביו, הוא טוען, אוסרים עליו להיפגש עם איש או לצאת לתפילה בכנסייה. אפילו את הצורך הבסיסי ביותר - אכילה - הוא מקיים ללא מגע ישיר עם בן אנוש: כדי להצטייד במזון הוא משלשל מאחד החלונות חבל שבקצהו סל.

האם המאסר נכפה על הפטריארך המודח או שהוא כולא את עצמו מרצון? האם מכר נכסי כנסייה לעמותת הימין ועתה הוא נאחז בקרנות המזבח, או שהוא אכן קורבן של כוחות גדולים ממנו, הממאן לוותר לאויביו? התשובה מורכבת ומשתנה על פי זהות המשיב. בפטריארכיה היוונית טוענים כי אירינאוס הוא אסיר מרצון: למרות שהודח ממשרתו בהליך המקובל והראוי, הוא מסרב לקבל עליו את הדין; למרות שהוא יכול לצאת מדירתו, הוא מעדיף לנעול את עצמו מאחורי דלתה.

אירינאוס ותומכיו - ובהם עו"ד דניאל רובינס, היחיד שהצליח לראות אותו באחרונה, בעזרת בית המשפט - טוענים כי ההסתגרות שלו כפויה. "מצב הכליאה שלי אינו נובע מרצון אלא מכורח", טוען הפטריארך המודח בראיון ל"הארץ", שהעניק בעידודו של עורך הדין, לאחר תקופה ארוכה של שתיקה. "כאשר יש לי אפשרות לצאת מהפטריארכיה אבל אני יודע שחזרתי אינה באה בחשבון או נתונה במחלוקת, פירוש הדבר שהם מחייבים אותי להישאר בדירה. אני יודע שהם לא יאפשרו לי לחזור ו(הם) נתנו המחשות לכך. לפיכך הכליאה שלי אינה נובעת מהחלטתי החופשית, אלא מעינוי שכופים עלי כל אלה הרוחשים לי איבה, בכוונה להביא לחיסולי נפשית וגופנית".

לבקשת אירינאוס נערך הראיון איתו באמצעות פקס. איש הדת ענה על השאלות במכתב ארוך, רווי האשמות כלפי יריביו בכנסייה ובראשם מחליפו, הפטריארך תיאופילוס השלישי, המכונה בפיו "בוגד". "מה שהם עושים אינו שונה ממה שעשה קין להבל, רק שהם ממשיכים לעשות לי את זה בכל שעה, בכל רגע. זה עינוי מתמשך. הינני טרף לשיניהם, הם פשוט טורפים אותי אט אט. הם שואבים סיפוק מהעובדה שאני מדמם ללא הפסק", הוא מאשים בשלל קונוטציות דתיות.

"התנאים קשים מאוד, אך מכיוון שדברים אלה נעשים בידי אנשי כנסייה ללא מצפון בשם הסמכות שהם סבורים כי יש בידם, ומכיוון שכל סוכני המדינה יודעים על דברים אלה ואינם מעלים את סוגיית ההגנה הבסיסית על החירות וזכויות האדם שלי, אני נושא אותם ללא מחאה", הוא כותב ובכל זאת מוחה: "אין שום חוק המתיר להם להתנהג אלי בצורה כל כך לא אנושית; הם אפילו לא מכבדים את החלטתי לנשום את נשימתי האחרונה בקבר הקדוש".

במקור כותב אירינאוס את הדברים החריפים האלה בגוף ראשון רבים, כנהוג בקרב אנשי דת בכירים (מטעמי נוחות הקריאה החלפנו לגוף ראשון יחיד). הוא גם חותם את מכתבו הארוך במלים "הפטריארך הכלוא של ירושלים", ובזה בעצם העניין: האיש שעשרות אלפי מאמינים בארץ, בשטחים ובירדן נשאו אליו עיניים עדיין רואה בעצמו את הפטריארך החוקי של ירושלים - התפקיד החשוב ביותר בהיררכיה הנוצרית במזרח התיכון.

זיוף ומעילה או עסקה מאושרת?

למעשה לא הספיק אירינאוס ליהנות כמעט מתוארו הרשמי. המאסר/הסתגרות המוזרים שלו חותמים תקופה קצרה ועתירת שערוריות. הוא מונה על ידי הסינוד הקדוש, הגוף המנהל את הכנסייה, בשנת 2001. אבל במשך יותר משנתיים נמנעה ממשלת ישראל מלהכיר במינוי - הכרה שבלעדיה אין לו תוקף מלא. הממשלה - אז בראשות אריאל שרון - חשדה שהפטריארך החדש הוא פרו-פלסטיני וחששה מההשלכות, גם משום שרוב מאמיניו בארץ הם ערבים אך בעיקר בשל שליטתה של הכנסייה בנכסים רגישים.

העיכוב המתמשך הוליד בתורו האשמות בזיוף ובשוחד ושתי חקירות משטרה. מזכיר הממשלה לשעבר ושר החינוך בהווה גדעון סער התלונן על ניסיון לכאורה לשחדו כדי שיזרז את ההכרה בפטריארך. אירינאוס מצדו הגיש תלונה על ניסיון לכאורה לזייף מכתב תמיכה שלו ביאסר ערפאת כדי להציג אותו כפרו-פלסטיני. כל זה עיכב עוד יותר את ההכרה הרשמית, ורק בינואר 2004, חודש לאחר סגירת התיקים, זכה אירינאוס בהכרה הנכספת.

עד מהרה גילה שהפתיחה הקשה היתה רק המתאבן. כשנה בלבד חלפה מאז חתם שר הפנים על כתב ההכרה בו ועד מארס 2005, עת נחשפו העסקות עם עטרת כהנים בעיר העתיקה בירושלים ופרצה הסערה שהרעידה את הכנסייה היוונית האורתודוקסית כולה. בכלי התקשורת בישראל נכתב אז כי ב-2004 חתמה הכנסייה על עסקות עם עטרת כהנים בראשות מתי דן, להחכרה לטווח ארוך - ובעצם למכירה - של שלושה מלונות, שניים מהם סמוכים לשער יפו. שתיים מהעסקות - החכרה של מלון פטרה ושל אכסניית סנט ג'והן - נעשו בעצם עוד בימי קודמו של אירינאוס, דיאודורוס הראשון, אבל מסיבות משפטיות ואחרות לא מומשו במלואן. העסקה השלישית, החדשה, היתה החכרה של בית המלון אימפריאל. כל שלושת המבנים הוחכרו ל-99 שנה בסכומים נמוכים שעוררו תמיהות.

זו לא היתה הפעם הראשונה שהכנסייה היוונית האורתודוקסית מכרה נכסים ליהודים. הכנסייה היא אחד ממוקדי הכוח הנדל"ניים הגדולים בישראל, שולטת על שטחי קרקע גדולים מהשפלה ועד הגליל ומחכירה אותם בהסכמים ארוכי טווח למדינה או לקק"ל. בירושלים עצמה רשומות על שמה קרקעות רבות, ובהן רובה של שכונת רחביה וגם השטח שעליו שוכן משכן הכנסת. הבעלות הזאת היא מקור ללחצים עצומים - נדל"ניים ובעיקר פוליטיים - ולא אחת נכרך שמה של הכנסייה בפרשיות המגיעות לכותרות הראשיות וגם לבתי המשפט. אבל העסקות על המבנים שליד שער יפו היו רגישות מתמיד, ביטאו יותר מכל את קרב האיתנים על עתיד ירושלים - ועוררו זעם חוצה גבולות.

הזעם הקדוש הופנה כל כולו אל אירינאוס, שנתפס באופן טבעי כאחראי לעסקות. בירושלים התקיימו הפגנות להדחתו, בירדן הביעו מורת רוח, ברשות הפלסטינית האשימו אותו בשיתוף פעולה עם ישראל בייהוד ירושלים. בתוך זמן קצר מצא עצמו הפטריארך מבודד, מוחרם על ידי אנשיו, מוקצה בעולמו שלו. שלוש ועדות חקירה הוקמו בהקדם לבדיקת הפרשה - האחת על ידי ממשלת ירדן, השנייה על ידי הרשות הפלסטינית ועוד אחת מטעם ממשלת יוון - וזימנו את הפטריארך להעיד לפניהן. אירינאוס הפך לאדם רדוף.

אירינאוס האשים בכל את היועץ הכספי של הפטריארכיה, ניקולס פפדימס. הוא דיבר על חותמת שנגנבה ועל חתימה שזויפה, טען כי פפדימס פעל מטעם עצמו במגעים עם עטרת כהנים. לטענתו, כאשר גילה את מעשיו של פפדימס עצר את העסקות. פפדימס, שנמלט לארה"ב כבר ב-2004 מלווה בשמועות על מעילה, טען ממקום מחבואו שאירניאוס ידע על מעשיו והם נעשו בתמיכתו.

אירינאוס לא נסוג מעמדתו. הוא צייר מתווה עלילה שבו חברו אויביו בכנסייה לגופי ימין ישראליים כדי לסלול את הדרך להדחתו - ולהכשרת הקרקע לעלייתו של פטריארך נוח יותר מבחינה נדל"נית. הפרסומים על העסקות בירושלים העתיקה לא נועדו לקעקע אותן, הוא טען, אלא להפך: לערער את מעמדו ולפלס דרך למינוי פטריארך חדש שיאשר את העסקות.

זה לא הועיל לו. עצם קיום העסקות בתקופת כהונתו גרם נזק ומבוכה גדולים מדי לכנסייה היוונית האורתודוקסית ואירינאוס הפך לנטל. ביוני 2005 התאספו ראשי הכנסייה באיסטנבול והחליטו להדיח אותו בפועל. באוגוסט אותה שנה הם בחרו ביריבו תיאופילוס לפטריארך הבא. השם איריניאוס נמחק מספרי התפילות של הפטריארכים ברחבי העולם, הוא הורד לדרגת נזיר פשוט ונדחק לדירת השרד הקטנה שלו.

 בניין הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית. עוצמה דתית, פוליטית ונדל?נית | תצלום: איל ורשבסקי / באובאו

 

מניפולציות כנסייתיות או לחץ ישראלי?

כל זה לא גרם לו לשנות את עמדתו עם השנים. גם היום, בראיון איתו, הוא מדבר על פוטש שנעשה לו. "האירועים והמעשים שהתרחשו בפטריארכיה בתקופה הקריטית ממאי 2005 והלאה הם למעשה הפיכה בתוך הכנסייה שאין לה מקבילה בהיסטוריה. כל מה שקרה הוא לא חוקי ומנוגד לחוקים המקודשים (...)", כותב איריניאוס בתשובתו ל"הארץ". "לעולם לא אפסיק להאמין שתיאופילוס הוא בוגד ושהוא הדיח אותי מכס פטריארך הכנסייה בירושלים באופן שאינו תואם את חוקי הכנסייה.

"(...) הוא מתנהל כך כדי להביא בהתנהגותו הלא אנושית לקמילתי הנפשית או לקצי הגופני, שהרי מי יכול להיות כלוא בתא שנים בלי לאבד את שפיותו או למות מתנאי החיים הקשים והנוראים?" מוסיף אירינאוס וגם מספק תשובה: "רק מי שהינו תם, מי שיש לו מצפון טהור, מי שמתפלל ורואה את אלוהים בפניו של האחר, הוא שיכול לשאת זאת. אני חש כאב לא על עצמי אלא על נשמתו של האיש הזה, שנטל עליו את העול של כל מסדר הקבר הקדוש ומוביל אותו לחורבן".

עורך הדין הפלסטיני הידוע אליאס חורי תומך בטענות הפטריארך המודח. חורי עמד בראש ועדת החקירה מטעם הרשות הפלסטינית, אשר זיכתה לבסוף את אירינאוס וקבעה שההדחה היתה בלתי חוקית. היום הוא אף מרחיק לכת מזה ומדבר על תככים שלא היו מביישים גם את רומי העתיקה.

לטענתו, יריביו של אירינאוס בכנסייה היו כה מתוחכמים, עד שהצליחו להציג מצג משולש - לפני הפלסטינים הם הציגו אותו כבוגד המוכר קרקעות לעמותות ימין, לפני הישראלים הם הציגו אותו כפרו-פלסטיני, ולפני היוונים הם הציגו אותו כפרו-ערבי השואף לתהליך ערביזציה של הכנסייה. כך הם נגעו בנקודה רגישה: בעוד רוב המאמינים באזור הם ערבים, הקידום בהיררכיה הכנסייתית שמור לאישים ממוצא יווני, והם שגם מנהלים את העושר האגדי של הכנסייה. עם השנים עורר חוסר האיזון החריף הזה מחאה הולכת וגוברת ומדי פעם נשמעה הדרישה לערביזציה של הכנסייה, שפירושה הזזת הכמורה היוונית ממעמדה הבכיר.

האם אכן היה כאן רק מפגן של מניפולטיביות עילאית של אויבי אירינאוס מבית? אין ספק שלפטריארך היו יריבים בכנסייה. אבל עם התפוצצות הפרשה פורסמו השערות שונות, חלקן הצביעו על מניעים אפשריים של אירינאוס עצמו לתמיכה בעסקות. היו למשל שהזכירו כי למרות עושר נכסיה, הכנסייה שרויה במשבר כלכלי וחייבת עשרות מיליוני שקלים, המאלצים אותה למכור נכסים. אחרים הצביעו על סמיכות הזמנים בין ההכרה של ממשלת ישראל בפטריארך ובין ביצוע העסקות ותהו אם עסקות אלו לא היו המחיר ששילם אירינאוס כדי לזכות סוף סוף בהכרה.

תמיכה לכאורה בהשערה זו סיפקה עמדתה של ממשלת ישראל בפרשת ההדחה של הפטריארך. יותר משנתיים לאחר הדחתו של אירינאוס עוד המשיכה ממשלת ישראל להכיר בו. כפי שהשהתה את ההכרה בו עם מינויו, כך סירבה עתה להכיר במחליפו תיאופילוס. במין מעגל קסמים לא פוסק היה זה עתה היורש שהגיש נגדה עתירה לבג"ץ, בטענה כי היא מתנה את הכרתה בו בהענקת אישור לעסקות המקרקעין עם עטרת כהנים.

רק בסוף 2007 הודיעה הממשלה רשמית על הכרתה ביורש. "שרון לא הסכים שאדם יודח מתפקידו בגלל שהעז למכור נכס ליהודים בירושלים, לכן הוא סירב להכיר בפטריארך החדש. אבל היו לחצים מירדן ומיוון ולבסוף אירינאוס אכן הופקר לגורלו", מספר השר לשעבר צחי הנגבי, שהופקד אז על המגעים עם הפטריארכים - ומפגין כך אמפתיה לאירינאוס אך בה בעת מציג באור מעניין את טענתו כי לא עמד מאחורי העסקות עם עטרת כהנים.

אירינאוס וקומץ תומכיו הנאמנים הגישו עתירות לבג"ץ נגד החלטת הממשלה אך גם אלה לא החזירו אותו ללשכתו ולמעמד שאיבד. היום טוענים אירינאוס והתומכים כי השינוי בעמדת ישראל קשור לעסקות מקרקעין שהפטריארך החדש הסכים לחתום עם המדינה - בין השאר אישור למכירת הנכסים בשער יפו. תיאופילוס עצמו מכחיש זאת בתוקף ומנהל קרב משפטי עיקש לביטול העסקות.

האם אירינאוס חש שישראל בגדה בו? "ישראל לא היתה נאמנה כלפי. בתחילה התייצבה לצד החוק וקיבלה את העמדה שההדחה לא היתה חוקית", הוא עונה. "ואולם, כשלא ממלאים אחר מה שחוקי, מוסרי ותואם את דיני הכנסייה, אלא מבצעים עסקות כדי לבסס מעמד, אלוהים לא מעניק ברכה לדבר. אין זה מקרה שכל מי שהיו מעורבים באופן שלילי בעניין הפטריארכיה ביוון ובישראל איבדו את תפקידם כשרים או לא נבחרו לכנסת".

אירינאוס לא מפרט, אך הרמז די ברור. הוא מתכוון ככל הנראה לצחי הנגבי ולשר לשעבר רפי איתן, שעמד מאוחר יותר בראש ועדת השרים לענייני הפטריארכיה שהקים ראש הממשלה אהוד אולמרט: שניהם, לטענת תיאופילוס בעבר, התנו את ההכרה בו באישור העסקה עם עטרת כהנים. הנגבי, כידוע, נאלץ להתפטר מהכנסת לאחרונה, לאחר שהורשע במתן עדות שקר בפרשת המינויים הפוליטיים. רפי איתן כלל לא נבחר לכנסת הנוכחית.

אירינאוס אולי מזהה כאן עונש אלוהי למי שלא סייעו לו, אך לטענתו גם תנאיו שלו הורעו בסמיכות להחלטתה של ממשלת ישראל. "(מאז) לא רק נאסר על מבקרים לראותי, אלא גם נאמר להם שהם לא מכירים אותי, שאני לא נמצא כאן, שאני לא קיים ודברים דומים. אנשים רבים בכנסייה, מכאן ומיוון וממדינות אחרות, מבקשים לפגוש אותי והם לא מאפשרים להם. צליינים, אנשים פשוטים וגם פוליטיקאים מקבלים אותה תשובה. אפילו אסירים המרצים עונשי מאסר ארוכים נהנים מהזכות לקבל מבקרים, ואילו לי, שמעולם לא הורשעתי בבית משפט בעניין כלשהו, אסור אפילו לקבל מבקרים!" הוא כותב.

כיצד נראים אם כך חיי היומיום שלו בתוך ביתו-כלאו? "אני עורך את כל הטקסים והתפילות היומיים בתא שלי (הכוונה לדירה, נ"ח)", הוא מתאר. "למן הרגע שבו מנעו ממני להיכנס לכנסיית טקלה הקדושה (שבתוך הפטריארכיה) אני מדבר בטלפון עם רבים, אנשים מהכנסייה והדיוטות, חברי הקהילה, מישראל, פלסטין, יוון ומדינות אחרות, המתקשרים אלי מתוך עניין בבריאותי וכדי להביע את הזדהותם עם מאבקי נגד העינויים והעוולות שאני סובל".

מלבד הטלפון ומכשיר הפקס הקשר היחיד של אירינאוס לעולם שבחוץ הוא החלון בקומה השלישית. ממנו הוא משקיף על העולם ודרכו הוא מקבל את מזונו. מדי ערב מגיע אל הרחוב שמתחת לחלון אחד מבניה של משפחת אבו עמר, משפחה מוסלמית פלסטינית מהעיר העתיקה המקורבת לכנסייה ונמנית עם נאמניו של הפטריארך המודח. הוא ממלא את הסל של אירינאוס במוצרי מזון וזה מעלה אותו בחבל.

"המזון והמחיה שלי מתבססים על מה שברשותי ועל עזרתם של צליינים ואנשים צדיקים המגלים עניין", אומר אירינאוס. "קשר העין שלי עם העולם הוא דרך החלון הצופה לעבר דרך הלנה הקדושה, המובילה לקבר הקדוש".

ובינתיים, בעוד אירינאוס והכנסייה ממשיכים להילחם זה בזה, מנהלת עטרת כהנים קרב נוסף במערכה, שבו היא אינה מבדילה ביניהם. ב-2008 תבעה העמותה, באמצעות שלוש חברות הרשומות בחו"ל, את הפטריארכיה, הפטריארך המכהן ואירינאוס כאחד בדרישה שיכבדו את הסכמי המכירה של המלונות. מאז הלכה התביעה ותפחה לתסבוכת משפטית עם אינספור בקשות ביניים - 101 החלטות ביניים התקבלו עד כה, על חלק מהן הוגשו גם ערעורים לבית המשפט העליון.

להערכת מקורבים לתיק, יחלפו עוד שנים בטרם תותר הפקעת המשפטית הסבוכה, המשקפת נאמנה את הפרשה המורכבת. לעת עתה מצאו עצמם שני היריבים המרים, תיאופילוס ואירינאוס, באותו צד של המתרס - שניהם מבקשים לבטל את הליך המכירה. לאחרונה הצטרף גם שחקן חדש-ישן לתמונה: פפדימס. היועץ הכספי לשעבר הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להצטרף כמשיב לתביעה שהגישה עטרת כהנים.

מחוץ לרצף הקדוש

"זה סיפור עצוב מאוד. אין לאירינאוס מקום אחר בעולם. הוא אדם שגדל וחי במקום הזה מגיל 12, אלה החיים שלו", מצר עו"ד חורי ותוקף בחריפות את התנהלות הפטריארך הנוכחי ואנשיו. "אני לא יודע מתוקף איזה חוק ואילו ערכים הם עושים את הדברים האלו - אוסרים על אנשים לבקר אותו, שולחים לו את האוכל דרך החלון. זה סיפור עצוב מאוד שמראה לאיזו רמה הידרדרה הכנסייה".

"הפטריארכיה היא כל עולמו, אין לו רכוש ואין לו כמעט משפחה, אז לפחות שייתנו לו את המפתח למקום שהוא נעול בו. נניח שהוא באמת לא רוצה לצאת, האם זו סיבה לא לתת לאחרים לראות אותו?" אומר גם עו"ד דניאל רובינס. רובינס, שביקר את אירינאוס שלוש פעמים, עשה זאת רק לאחר שניהל עם הפטריארכיה מו"מ בחסות בית המשפט. עורך הדין מייצג פלסטיני שנתבע על ידי הפטריארכיה ולשם כך ביקש להחתים את אירינאוס על תצהיר. הפטריארכיה התנגדה, בטענה שתהיה בכך משום הפרה של סדריה. רק לאחר ששופט קבע כי עד שלא ייחתם התצהיר יעוכב ההליך המשפטי, הסכימה הפטריארכיה לקיום הביקור.

"להיכנס לאדם שלא ראה איש מקרוב במשך שלוש שנים - זו היתה התרגשות שלא תתואר", מעיד עכשיו רובינס. "אותי הוא בכלל לא מכיר והחיבוקים שקיבלתי ממנו... זה היה מעמד אנושי מדהים בעוצמתו".

מאז התהדקו היחסים בין רובינס לאירינאוס ועורך הדין ייצג ככל הנראה את הפטריארך המודח בהליך נוסף שמנהלת נגדו הכנסייה: תביעה שיחזיר לידיה את כלי הקודש שנותרו אצלו. באחרונה הפסיד אירינאוס בתביעה זו ועתה הוא שוקל לערער על ההחלטה. בינתיים עיכב בית המשפט את ביצוע הצו להשבת חפצי הקודש, ואירינאוס עוד רשאי להיאחז בשרידי עולמו הקודם.

"הרצף של כס הפטריארך של ירושלים ניתק, וכל המכנה עצמו או הופך עצמו לפטריארך הכס, שלא התפנה מאחר שלא עברתי מן העולם וגם לא פרשתי מתפקידי, גוזל בכוח את התפקיד שאלוהים הטיל עלי", הוא טוען. "(תיאופילוס) קטע את הרצף הקדוש של הפטריארכים של ירושלים המוביל עד לאבי הכנסייה, ישו.

"זה טרגי לראות פוליטיקאים או מפקדי צבא מתיידדים עם תיאופילוס, מהללים את עבודתו, משבחים אותו", הוא כותב מתוך מודעות מלאה למעמדו. "וזה טרגי יותר (לראות) אנשי כנסייה מחליפים עמו ברכות, ואף שאני מרוחק רק שלושים מטרים ממקום פגישתם עמו אינם שואלים עלי כלל, או שהם שואלים ונענים בדברי ביקורת ובתגובות לעג וצחוק, הגורמים להם להיראות כאילו הם מתעניינים באדם לא שפוי שכלא את עצמו בתא וממתין ליום שבו ישוב לכס שלו!"

 


 

תגובת הפטריארכיה היוונית: "הנזיר אירינאוס לא כלוא. הוא בחר מרצונו החופשי לנעול את עצמו בתוך הדירה שבפטריארכיה. הפטריארכיה היא מנזר וכמו מנזרים אחרים בעולם יש לה כללים ותקנות שכל מי ששייך למסדר חייב לציית להם. הנזיר אירינאוס לא מציית לכללי הכנסייה, הוא ממשיך לתפוס עצמו כפטריארך ומסרב להכיר בסמכותו של הפטריארך תיאופולוס השלישי ובסמכות הסינוד הקדוש.

"למרות האמור לעיל, ולמרות הדחייה העקשנית של איריניאוס בהכרה בפטריארך, הפטריארכיה בהדרכתו של הפטריארך תיאופולוס השלישי ניסתה באופן בלתי נלאה לכלול את אירינאוס בחלוקת המזון, כפי שהיא עושה עם כל חבריה. אך הנזיר אירינאוס מסרב לקחת חלק בזה. הוא מתעקש לקבל בעצמו את מזונו ועובדה היא שהוא עושה זאת בהצלחה. הנזיר אירינאוס הודח ממשרתו כפטריארך בהליך ראוי ובהתאם לחוק הקנוני ולהליכים המקובלים בכנסייה היוונית אורתודוקסית של ירושלים".


 



תיאופילוס השלישי. טוען שאירינאוס לא מציית לכללי הכנסייה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו