בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם העובדים הזרים בעוטף עזה

תגובות

עובדי החקלאות התאילנדים מגיעים לשדות נחל עוז ברבע לשבע. בגלל השנה היבשה, העבודה בשדה תפוחי האדמה היא השקיה. הממטרות לעתים נתקעות או עפות בכוח הזרם, והם רצים בין הרגבים, הלוך ושוב, להחליף אותן. אורך השדה בלתי נתפש, קילומטר שלם. זה מצטלם נהדר לראות אדם במעיל גדול מנתר בין הנתזים, אבל זו עבודה איומה ורטובה.

מבוקר עד שקיעה הם מדדים בבוץ ובזרם המים שמתיז על פניהם. חלק מהם עטויים במעין סוודר מכסה פנים שנותן להם מראה של מחבלים. שלושה מחבריהם מהשדה ממול, שדה הכרוב ששייך לקבלן, נפצעו מפצצת מרגמה לפני יומיים, כשישבו בחופשת יום שבת. הם בהלם ועדיין לא חזרו לעבודה. התאילנדים של שדות תפוחי האדמה לקחו הפסקה של יום ועכשיו הם עובדים.

שדה הכרוב יפה בשעה הזו של היום ומקבל גוון של נחושת לקראת השקיעה. מעל כולנו מרחף בלון לבן של צה"ל, עם מצלמות או משהו. הבלון היה בהתחלה בצד של עזה, אבל ירו בו. אז תלו אותו בצד השני של הקיבוץ. יש טענות שהפצצות שפגעו בפועלים כוונו לבלון, שנמצא ממש באזור מגורי התאילנדים. הבלון הענק נראה לגמרי כמו הבלון הלבן מהסדרה "האסיר", שפיקח על כולם ותפס את הגיבור כשניסה לברוח.

אור כהן, עובד בגידולי השדה בקיבוץ שמקבל אותי, מביט בפסקנות בשמיים היפים, שהשמש יורקת עליהם פסים אדומים: "אם הייתי יכול, הייתי מוריד את החבל של הבלון הזה עם קאטר. זה ממש נקודת ציון בשבילם. אפילו שהיום אפשר גם לטווח דרך גוגל ארת". ברקע, קילומטר שניים משם, שכונת סג'עיה של עזה ומחסום קרני הנטוש. אפשר לראות את הבתים של עזה בבירור ("אנחנו פשוט לא מסתכלים", אומר לי אור). במלחמות האגו בין הגנרלים אצלנו ואצלם, של מי התחיל קודם, ומי ייצא אפס אם לא יחזיר, התאילנדים נמצאים באמצע וחוטפים את הרסיסים. אחד מהם בבית חולים, הוא איבד רגל על השטויות של המזרח התיכון.

אור רץ לסדר ממטרה סוררת ושב אלי, מביט אל העובדים: "הייתי בתאילנד. התאילנדים כאלה רגועים, כל התרבות שלהם רגועה. הם לא מבינים מה זה הפיצוץ הזה". אלי הצלם שואל אותו אם היה במרחב המוגן, והוא אומר שהוא לא מתייחס להוראות: "אני שומע מוזיקה חזק ולא שומע סמסים". אחד התאילנדים מניף קוץ עצום, שהתגלגל מאזור שטח ההפקר בגבול עם עזה. הקוץ יותר גדול מסוחבו. "אין כאן שקט", אומר אור. "כל הזמן יש טפטופים של פצצות. לפעמים יש גם הפצצות של הצבא. יש ארבעה ימים שקטים ואז פיצוצים".

אור הוא בן 34. אחרי הצבא היה בעצמו עובד זר במובינג בארצות הברית וניו זילנד. בסוף הוא חזר לקיבוץ לגידולי השדה. אנחנו ממשיכים מהשדה למגורי העובדים שעליהם מתנוסס דגל תאילנד. יש רעש חזק של מכונת כביסה וריח עז מהרפת הצמודה. הקרוואנים נקיים אך מתקלפים מעט.

על המקרר תמונות דוגמניות תאילנדיות. אנחנו ממשיכים כמה מטרים למגורי העובדים של הקבלן, אלה שחטפו. הם מראים עציצים הרוסים ומכונת כביסה מנופצת. אחד מצביע על גומה זעירה, שאפילו לא טובה למשחק גולות. כאן פגעה הפצצה שהורידה את הרגל.

בחדר המופצץ שלט בעברית, "תן יד, תתרום להעשרה" ולידו פרסומת עם בחורה ישראלית יפה. בחור תאילנדי מראה לי היכן נפצע בחזה. הוא חצי מחייך וחצי המום. אחרי ההפצצה היה משוכנע שהוא רוצה לחזור לתאילנד, עכשיו הוא לא בטוח.

אור סיפר שהם פנו הרבה פעמים לצבא לדאוג למרחבים מוגנים צמודים למגורי התאילנדים, כמו בכל דירה באזור, אבל הם אמרו שהקיבוץ מרוויח טוב ולכן צריך לממן את המיגון. "זו בדיחה. למה הצבא בונה לישראלים ולא לתאילנדים? מה זה משנה אם מדובר בישראלים או בתאילנדים? זה בני אדם. יכולה להיות קטסטרופה". על הקיר תלויים תיקי ספיידרמן ומולו תמונת מלך תאילנד. במסגרת טיוליו, אור היה בתאילנד ולכן מצליח לתקשר אתם בבליל של ???

פינה, שמגיע ממזרח תאילנד, והיה שני מטר מהפיצוץ, מאוד רוצה לספר מה קרה, אבל יוצא לו רק: "ישן פה. אוכלים. בום". לא ברור מה הבחור שאיבד רגל יודע על הסכסוך הסבוך שבגללו יהיה נכה לכל חייו. מה עובד זר יכול לדעת על עזה שממלאת את האופק, מימין לערמת האלומות? לא שישראלי ממוצע יודע הרבה יותר על המקום שמתן וילנאי כינה את מיליון תושביו "מורסה" ענקית ועכשיו ממשיך למשכורת טובה בקק"ל. השקיעה מתקרבת. אור המשיך, אבל טוען שיש תאילנדי בשם נילוט שאמור לדעת קצת עברית, אבל מתברר שהעברית שלו טובה מספיק רק כדי להגיד שהוא לא מדבר עברית, בניגוד לאחרים שלא מסוגלים לומר אפילו את זה. מישהו מכפר מימון מגיע ומנסה לשוחח עם תאילנדי. "אתה בום בום?", הוא אומר לתאילנדי, שעונה לו "לא טוב. בום, בום גדול".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו