בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 56 שנה: החייל אורי אילן התאבד בשבי הסורי

תגובות

בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר אור ליום 13 בינואר 1955, בבית סוהר בדמשק, הודיע אחד האסירים לסוהר כי הבחין בחתיכת בד קשורה לאחד מסורגי חלון התא שבו הוחזק אורי אילן. אילן, חייל בשירות סדיר שעמד לפני שחרור, נשבה יחד עם ארבעה חיילי צה"ל ב-9 בדצמבר 1954, כשעסקו בתחזוקת מתקן ציתות לקו טלפון בסוריה. מאז, שהו החמישה מבודדים בתאים נפרדים.

הסוהרים מיהרו לתאו של אילן, וכשפתחו את הדלת מצאו אותו תלוי מסורגי החלון, בגובה של 3.75 מטרים, בחבל שהוא הכין ככל הנראה מציפוי המזרן שלו. הם חתכו את החבל והורידו אותו, אבל הוא כבר היה מת. רופא צבא סורי שהוזעק למקום קבע את מותו. כשבא באותו יום משקיף של האו"ם לכלא לחקור את נסיבות המקרה, אמר לו מנהל בית הסוהר כי "בערב לפני כן שוחח עם אורי אילן בסביבות שעה 8:30, נתן לו את הספר ?מובי דיק' בעברית, כלי רחצה ופירות", ציטט "הארץ" מדברי דו"ח המשקיפים. "הוא אמר שהחזיר את האסיר בשעה 9:25 בערך לתאו, ולפני שעזבו שאל אותו אם הוא רוצה עוד משהו. הוא השיב: לא. אחר כך נעל הוא עצמו את הדלת אחריו".

ההודעה על התאבדותו של אילן התקבלה בישראל כבר באותו יום, ו"הדהימה את החוגים הישראליים מאחר שהיא באה אך שעות אחדות אחרי שוועדת שביתת הנשק קיבלה שלשום החלטה הקוראת לשלטונות הסוריים לנהוג בחיילים בהתאם לאמנת ג'נבה ולשחררם בהקדם", דיווח "הארץ". באותה החלטה, גם קבעה ועדת שביתת הנשק בין סוריה לישראל כי שליחת החיילים, שהיו מצוידים ב"תת מקלעים, רימוני יד, סכינים, מכשירים לטיפוס חבל על עמודי טלפון, שתי משקפות ומצפן", מהווה הפרה של שביתת הנשק.

אורי אילן היה בנם של ותיקי קיבוץ גן שמואל, שלמה אילן ופייגה אילנית, שהיתה חברת הכנסת הראשונה מסיעת מפ"ם. אורי נולד להם ב-1935, הבכור בין ארבעה ילדים. הסורים טענו שאילן סבל מ"מחלת עצבים", והיא שגרמה לו להתאבד. אבל בקיבוץ סיפרו על "צעיר עליז, שופע מרץ ואמיץ אשר אינו חת משום דבר".

בסופו של היום בו התאבד, הועברה גווייתו של אורי אילן לישראל. הסורים דרשו בתחילה שמשקיפי או"ם ונציגים מישראל, בהם רופא, יבואו לבית הסוהר בדמשק כדי לקבל את הגופה, לאחר שתיערך בדיקה רפואית בנוכחות הצדדים, ויינתן אישור מטעם האו"ם שאילן התאבד. ישראל הסכימה לתביעה הזו, "בתנאי שינתן לנציגי ישראל לשוחח באופן חופשי בבית הסוהר עם יתר ארבעת החיילים העצורים ולערוך את הבדיקה הרפואית ללא שום לחץ", דיווח "הארץ" למחרת, אך הסורים סירבו. "בעוד יו"ר ועדת שביתת הנשק מנהל את המשא ומתן, העבירו הסורים בשעה 4:30 אחה"צ את גוויית אורי אילן מבית הסוהר בדמשק לתחנת המכס הסורית שבמרחק כמה קילומטרים מהצד הסורי מעל לגשר בנות יעקב". בשבע בערב נמסרה הגופה לישראלים בלי בדיקה רפואית.

על גופתו של אילן נמצאה איגרת, כתובה על פיסות נייר מתוך הספר "נקמת אבות", באותיות שנוקבו בקיסם עץ. "כבר הרגו את כולם", כתב. "אני מחכה לדין. אינני יודע כלום על היתר. קיברו אותי ליד גבי. ניקמו. לא בגדתי. שלום. אורי אילן". בדיעבד נודע שאורי, שהיה נתון לעינויי גוף ונפש במשך שלושה שבועות, העדיף למות על פני הסגרת סודות צה"ליים.

במארס 1956, כאשר שוחררו ארבעת חבריו של אורי אילן מן השבי, ציפו למצוא אותו ממתין להם בגשר בנות יעקב. כחודשיים לאחר שנשבו, הוצאו מן הבידוד והועברו לתא אחד; אך אילן לא היה איתם, והם שיערו ששוחרר. רק בבואם לישראל גילו להם שהתאבד. "ארבעת משוחררי השבי, שהזדעזעו מן הידיעה, עברו לעמידת דום למשך כמה דקות, כדי לכבד את זכרו של חברם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו