בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

18.01.1945 /רוצחי הלורד מוין נידונו למיתה בקהיר

היום לפני 66 שנה:

תגובות

בצהרי 18 בינואר 1945, חודשים ספורים אחרי שהתנקשו בשר הבריטי לענייני המזרח התיכון הלורד מוין, ישבו חברי הלח"י אליהו חכים ואליהו בית צורי על ספסל הנאשמים בבית המשפט בקהיר וחיכו לשמוע את גזר דינם.

שלוש שעות המתין הקהל, ובו גם שליח "הארץ" לקהיר י. פינקלשטיין, שהשופט יקריא את פסק הדין; וכשפנה נשיא בית המשפט לומר סוף סוף את דברו, לא נתן את פסק הדין. רק אמר, שתעודות פסק הדין יישלחו אל המופתי, ותוכנן יתפרסם בעוד כמה ימים. אבל כל הנוכחים כבר הבינו: חכים ובית צורי נידונו למיתה. זאת מפני ש"רק גזר דין של מיתה טעון אישור המופתי לפי האישלם, שהוא חוק המדינה", הסביר פינקלשטיין. "כמעט אין מקרה, שהמופתי אינו מאשר גזר דין של מיתה".

חכים ובית צורי שמעו את דינם בשלווה. "שניהם נראו רציניים אבל שקטים", תיארם פינקלשטיין, "פני חכים היו חוורים קצת יותר מהרגיל, ואילו על שפתיו של בית צורי ריחף חיוך קל בשעה שדיבר נשיא בית הדין". נדמה היה שחכים לא הבין מיד את משמעות הודעתו של הנשיא. הוא פנה אל בית צורי, שהסביר לו את הדבר. אחר כך חייכו שניהם, ואז נתנו ידיהם באזיקים והוסעו מבית הדין במכונית משא.

חיסולו של וולטר אדוארד גינס, הברון הראשון ממוין, היה "אחד החלומות הגדולים של הלח"י שאותו הגה עוד ב-1941 מחולל הארגון, אברהם שטרן (יאיר)", כתב ב"הארץ" חביב כנען 30 שנה מאוחר יותר. "יאיר גרס שעל לח"י להלום בבריטים בלב האימפריה, בלונדון, אולם כל עוד אין הדבר אפשרי בגלל המלחמה, יש להנחית עליהם מהלומה בקהיר על ידי חיסול המיניסטר-התושב האחראי לענייני המזרח התיכון". הרעיון נדחה משום שבתפקיד היה אז האוסטרלי ריצ'רד קייסי. ב-1944, כשזה הוחלף בלורד מוין, הונעו שוב גלגלי הפעולה. הם הואצו על ידי הטענה שלורד מוין היה אנטישמי מושבע. כאשר יואל ברנד ניגש אליו וביקש שייתן יד להצלת יהודי אירופה, ענה לו מוין: "מה אעשה במיליון יהודים?".

חכים בן ה-20 היה יליד ביירות שעלה לישראל בגיל שבע והתיישב עם משפחתו בחיפה; בית צורי בן ה-23 נולד בתל אביב. הם חצו את הגבול מפלשתינה למצרים כמתחזים לחיילים בריטיים. ב-6 בנובמבר 1944 דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס על הירצחו של לורד מוין. "נצמדנו למכשיר וציפינו לידיעות נוספות", נזכר חביב כנען, ששהה אז במערכת עיתון "הארץ". "איש מאיתנו לא העלה בקול סברה כלשהי, אבל כולנו חשנו כי ההתנקשות בוצעה בידי אחת המחתרות היישוביות". כשהגיעו עוד פרטים נודע ששני המתנקשים התפרצו למכוניתו של הלורד בפתח ביתו, ירו בו ונמלטו באופניים למרכז העיר, שם נלכדו אחרי קרב יריות.

שלושה עורכי דין בכירים מונו להם במצרים, ומשפחתו של חכים שלחה לקהיר את עורך הדין אשר לויצקי. זה ייעץ להם להעיד כי סבלותיהם של יהודים באירופה העבירו אותם על דעתם, ובלחץ צערם ביצעו את הפשע. אך השניים היו נחושים להבהיר, שפעלו מתוך אמונה בהרסנותו של הלורד מוין והממשלה שהוא מייצג כלפי יהודי העולם. "היכן החוק שלפיו צריך היה לשפוט אותם על פשעיהם?", שאלו בבית המשפט. "חוק זה עדיין אינו כתוב בשום ספר חוקים, אך הוא כתוב בלבנו. על כן אנוסים היינו לקחת את הצדק לידינו". הסוכנות היהודית ורוב היישוב היהודי בארץ גינו את ההתנקשות; ב-1982 כתב עמוס אילון ב"הארץ" שבניגוד לטענות, לורד מוין תמך במדינה יהודית עד יומו האחרון. אך אנשי הלח"י סברו כי הפעולה, והמשפט שבעקבותיה, העלו את מודעות העולם לצרת יהודי ארץ ישראל תחת הכיבוש הבריטי. אחרי שכשלו מאמצים להצלתם - גם צעירים מצרים שידעו את שבטם של הבריטים תמכו בהם - חכים ובית צורי נתלו במארס 1945, כששירת "התקווה" בגרונם. ב-1975 הם הובאו לקבורה בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו