בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסינים הגיעו לארץ ללמוד את סוד החוכמה היהודית

הראש היהודי מושך את הסינים

תגובות

זר לו היה נכנס בשערי מכון שכטר בירושלים ביום שלישי וצופה בהתלהבות של האורחים הסינים מכל נושא יהודי וישראלי, היה סבור שישראל היא מדינה עמוסה בגאונים, ושמערכת החינוך שלה היא נס שיש להפיץ. האורחים היו כל כך חביבים וכל כך נרגשים, שכולם סביבם התאפקו לא לגלות להם את האמת.

הייתי סקפטי כששמעתי על החבורה מסין שבאה במיוחד ללמוד איך לחנך ילדים שייצאו חכמים כמונו. "זה לא כמו היהודים אמריקאים שמפהקים, הם מתרגשים ומצלמים כל הזמן", בישרה לי לינדה פרייס, דוברת מכון שכטר. נכנסתי לחדר המדרש בדיוק כשהוצגו להם שקופיות על ההגדה של פסח. שאגת התרגשות עלתה בחלל. כשהמרצה שולה לדרמן, אשה עם חבל זהב שמסתחרר סביב צווארה, אמרה שהיא נותנת לקבוצה הגדה מתנה, החדר רעד משמחה.

חשתי לפתע כברווזון מכוער, שמגלה שכל הזמן היה ברבור. הסינים רשמו כל מלה, צילמו כל שקופית וציצית ורבים הרימו ידיים כדי לשאול שאלות, כאילו דובר בנושא הדחוף והמרתק ביותר ולא בארבע הקושיות. לשולה המרצה ממש לא נתנו לרדת מרוב הערצה ונהגו בה כסופרסטאר. מכיוון שאני לא נראה עסוק, כולם ביקשו ממני לצלם אותם מחובקים איתה ליד ארון ספרי הקודש ממתכת. לשנייה שקלתי לעמוד ולפתוח באקסטזה בהפטרה שלי כדי לזכות בפופולריות.

הא ז'ום פיי, מוציא לאור, הוא אחד הנלהבים בקבוצה. כשמדברים על השופר, הוא לא מסוגל לשבת, ונעמד בהתרגשות. הוא פרסם בהוצאה עד כה כעשרה ספרים על גאוניות היהודים. בלוגו של כרטיס הביקור שלו מצוירת מנורה. הוא שולף כמה עיתונים סיניים שמציגים את ספריו במקומות בולטים, ומספר לי שכל ספר נמכר בעשרת אלפים עד עשרים אלף עותקים. אני חושב שאני לא במדינה הנכונה, ואולי יש מקום שאני יכול להיות פופולרי. אהיה מוכן ללכת עם שופר לזמן מה, אם הדבר דרוש.

דויד גולינקין, מנכ"ל המכון, מרצה אחרי שולה. הוא פותח בבוקר טוב בסינית לא קולחת וזוכה למחיאות כפיים אדירות. ואז כשהוא מגלה שבנו לומד סינית, אנחת ההתלהבות מאיימת לקרוע את עור התוף. כשהציצית מונחת על ראשו, כולם נעמדים ומצלמים כאילו היתה זו דוגמנית ולא הרב הנכבד גולינקין. לאחר מכן הרב שולף מזוזה וכולם מתפלאים כשהוא מספר שמדפיסים על קלף מעור בהמה. גיחוך כללי עולה בקהל. מישהו שואל למה דווקא חמור. הרב נבעת, ומתקן את התרגום בסבלנות. "עוד שנה יהיו ביליון ילדים יהודים, הם כולם יהפכו להיות יהודים", מבשרת לינדה פרייס.

פרייס מנסה לרמוז לקבוצה מה קורה, אבל עדיין לא להרוס את החלום בבת אחת. הם שואלים אותה מדוע יהודים חכמים. "הם חכמים", היא אומרת, "כי למדו תורה ואימנו את הראש. לא אני, שאני לא חכמה".

"מה, את לא יהודייה?", שואלים הסינים שלא שמעו על התופעה הקרויה יהודים שאינם חכמים.

"אני יהודייה אבל לא חכמה", היא אומרת. פרייס מספרת לי שמביקור שערכה לפני האולימפיאדה גילתה שהסינים לוקחים טענות אנטישמיות, כמו שכל היהודים עשירים, ורואים בהן משהו חיובי.

הם לא יודעים מה הולך פה?

"לא יודעים".

את צודקת, לא כדאי ביום הראשון לגלות להם.

"כן. התמימות מאוד יפה".

הסינים כל כך נלהבים, שכאשר המחסנאי מגיע לאפסן את ספר התורה, הם נדבקים אליו ורואים גם בו את אחד מגאוני הדור, אולי איש קדוש. אב הבית החביב מצטלם עם כל הבחורות הנחמדות ומנשק מזוזה כמה פעמים לקול מחיאות כפיים. שנים עשה את עבודתו בשקט ולפתע הוא כוכב בינלאומי. לפני שאני ממשיך, אני שואל את נשד, הנהג הערבי של אוטובוס המשלחת, אם גם הוא חושב שכל הישראלים חכמים כל כך. "לא כולם", הוא אומר בעצב.



המשלחת הסינית במכון שכטר ביום שלישי האחרון


רושמים כל מלה ומצלמים כל שקופית וציצית. האורחים מסין במכון שכטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו