ג'קי חורי

דו"ח שפורסם לאחרונה בוחן ומבקר את קווי המדיניות החינוכית כלפי החינוך הערבי בשנתיים האחרונות. הדו"ח, של הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וארגון דיראסאת - המרכז הערבי למשפט ומדיניות, קובע כי החינוך הערבי "סובל לא רק מאי הכרה בייחודו התרבותי והלאומי, אי שוויון במשאבים וחוסר שיתוף של אנשי חינוך ערבים בקבלת ההחלטות, אלא גם מפרקטיקות מתמשכות ושיטתיות של הפקרה וזלזול".

מחברי הדו"ח, ד"ר יוסף ג'בארין (מרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה) וד"ר אימן אג'באריה (מרצה לחינוך באוניברסיטת חיפה ומכללת בית ברל), מציינים כדוגמה את ארבע הוועדות המשותפות למשרד החינוך ולוועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, שהגישו ב-2008 הצעות מפורטות לשיפור החינוך הערבי. לטענת הדו"ח, רוב התוכנית אינה מיושמת בפועל עד היום.

ד"ר ג'בארין וד"ר אג'באריה מתארים את המדיניות כלפי החינוך הערבי כ"מדיניות מהוססת של ניהול פערים שאינה מחויבת לא ארגונית ולא תקציבית לסגור אותם".

מרכז דיראסאת והקליניקה, העומדים להפיץ את הדו"ח בקרב כל מקבלי ההחלטות החינוכיות בממשלה ובכנסת, תובעים במסקנות הדו"ח להנהיג שקיפות תקציבית; להטיל צווים שיפוטיים שיגבילו הקצאת תקציבים מפלים; הכרה בזכותה של האוכלוסייה הערבית לנהל באופן עצמאי את מערכת החינוך שלה במתכונת דומה לזו שבה פועל החינוך הממלכתי-דתי; ופיתוח תכנים לימודיים וערכים חינוכיים שייגזרו מעולמם ומזהותם הלאומית של התלמידים והמחנכים הערבים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ