בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

23.1.1951 /ליל הבלהות של דיירי מעברה ד' בטבריה

היום לפני 60 שנה:

תגובות

"אזרחי ישראל מעטים שהתעוררו ביום ג' בבוקר משנתם יכלו לתאר לעצמם", כתב רו"ן ב"הארץ" ב-25 בינואר 1951, "כי בלילה, שעה ששכבו במיטותיהם החמות, שכבו אנשים אחרים במיטות קרות וראו כיצד לפתע נקרעים דפנות ביתם והבית כולו מתהפך עליהם כמו קופסת גפרורים".

זה קרה במעברה ד' בטבריה, בליל ה-23 בינואר 1951. סערה עזה, שכמוה לא ראתה הארץ כבר כמה שנים, השתוללה בצפון. בצפת ירדה הטמפרטורה ל-2 מעלות מתחת לאפס, ושלג החל לרדת. ארבעה צריפי בד, בנויים ממסגרות עץ חלשות, קרסו ברוח; אבל ברוב המעברות חיזקו אנשי צבא כבר בנובמבר את הצריפים בעזרת חבלים ומוטות. על מעברה ד' בטבריה, מסיבה לא ידועה, פסחו. הרוח עקרה את הגגות בזה אחר זה מ-16 צריפונים וסחפה את קירות הפח. "החלה מנוסה כללית לעבר המחנה הסמוך ביותר", דיווח "הארץ", בעוד חתיכות פח מתעופפות באוויר בעקבות הנסים. ביניהן התערבלו חפציהם הדלים של כ-80 דרי המעברה.

העולים רצו אל תחנת המשטרה הקרובה. "לא עבר זמן רב מאז באו עולים אחדים במרוצה לתחנת המשטרה הקרובה למעברה והודיעו על האסון, ומכוניות משטרה החלו מפנים את הנפגעים ומעבירים אותם לבניין התחנה", כתב רו"ן במאמרו, יומיים אחרי הסופה. שם שיכנו אותם במסדרונות, לא לפני ששלפו ממחסני המשטרה מלאי של שמיכות במקום אלה שהתעופפו ברוח. אבל מהירה ככל שתהיה עבודת המשטרה, היא לא הצליחה למנוע את סבלם של התינוקות אשר שכבו מוטלים יותר משעה, חשופים לרוח ולגשם המצליף, עד שחילצו אותם השוטרים.

המשטרה זכתה לשבחים על טיפולה בקורבנות הסערה, אבל לא כן הסוכנות. זו הדגישה בהודעה מטעמה כי "רכוזי העולים העיקריים במדינה - בתי העולים בפרדס חנה ועין שמר, מחנה העבודה בראש העין והמעברות באזור המרכז - עמדו כולם במבחן הגשמים". אבל בינתיים נתגלתה הסיבה להיעקרותם של צריפי טבריה, וזו לא הוסיפה אמינות לסוכנות: "במקום יתדות ברזל", דיווח סופר "הארץ" בצפון, "השתמשו ברצועות פח דקות להידוק הצריף אל הרצפה... כן נודע עתה, כי חלק מהצריפונים שנעקרו לא היה מחוברים בכלל לרצפה, לא ביתדות ברזל ולא ברצועות פח. סופרנו, שביקר במקום, מוסר שהידיעה שנתפרסמה באחד מעתוני הערב, בשם דובר הסוכנות, כאילו עפו רק הגגות ואילו הצריפים נשארו במקומם אינה מדויקת, והאמת היא, שהצריפונים התמוטטו כליל בסערה ודפנותיהם עפו עם הרוח". מנהל המחלקה הטכנית של הסוכנות בצפון, י. רבינוביץ, הודה כי לקבלנים שבנו את הצריפונים לא היתה ברירה, וממחסור בחומרים נאלצו להשתמש, באישורה של הסוכנות, ברצועות הפח הדקות. "הדובר אישר, כי פעולה זו היתה בחזקת ניסיון".

בבוקר של ליל הסערה, "הופתעו השוטרים כאשר נוכחו לדעת, כי הגברים השאירו את נשותיהם ואת הילדים במשטרה ומבלי לדאוג לרכושם או לבתיהם הלכו לעבודה. הם אמרו שאינם יכולים לוותר על לירה וחמישים, שכרם היומי". בינתיים יצאו השוטרים למעברה החרבה, בניסיון לאסוף את השברים לאור היום החדש. רו"ן הניח שהחפצים שחמדה הסערה - נגנבו. "החפצים עפו כנראה ישר לתוך ידיהם של עולים אחרים, כי רוב החפצים נעלם ומאז לא נראה יותר", כתב. "בבוקר באה המשטרה וערכה חיפושים בצריפים שנשארו שלמים. אולם כיצד אפשר להוכיח כי גרב זה היא רכושו של רחמים מזרחי ולא של מרדכי כהן? או, גופיה צהובה זאת, של מי היא? או פרימוס זה - כלום לא דמות אחת לכל הפרימוסים מתחת לשמים? מדוכאים שוטטו השוטרים בין צריפוני הפח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו