בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוטים מגעילים, מלוכלכים ומסריחים" ברחובות ההולנדית

דיירי ההוסטל הראשונים ברחובות התקבלו בחום, אבל מאז שנבנתה שכונת היוקרה "רחובות ההולנדית", מתנהל בה מאבק מכוער ואלים נגד מי שכל חטאם שהם פגועי נפש

תגובות

המכתבים שהציפו את תיבות הדואר בשכונת "רחובות ההולנדית" בצפון מערב רחובות, לא השאירו מקום לדמיון. "בואו לא נהיה אדישים לפני שקורה האסון", נכתב בהם, "בשכונה שלנו מסתובבים סוטים מגעילים, מלוכלכים ומסריחים. תתעוררו!"

מכתבי ההסתה הם שיאו של קמפיין ארוך, שמטרתו לסלק דיירים בשכונה וכאלה שאמורים להצטרף אליה בקרוב. אחרי הכל, הסיסמה של השכונה היוקרתית, שנבנתה לפני כחמש שנים, היא "לחיות עם אנשים כמוך". נראה כי לפחות חלק מהתושבים (יש לקוות, שאחרים אינם מסכימים עמם) אינם מוכנים לחיות ליד מישהו קצת שונה. ואולי זאת רק בורות, כי הרי הדיירים החדשים הם חמישה אנשים מקסימים, שכל בקשתם היא להשתלב בקהילה, וכל חטאם הוא שהם פגועי נפש.

סיפורה של "רחובות ההולנדית" משתלב היטב בגל השנאה המציף את הארץ. תוקפים את הזרים, מתעבים את הערבים. מה הפלא שתושבים ברחובות ההולנדית מרשים לעצמם לפזר אמירות גזעניות נגד פגועי נפש? הישראלי המודרני יבין ללבם.

בשנים האחרונות החל משרד הבריאות להפריט את הטיפול בפגועי נפש, במקביל להחלטה לשלב את מי שמסוגלים לכך - בקהילה. השילוב מתבצע באמצעות "בתים מוגנים". צוות של משרד הבריאות קובע מי מפגועי הנפש יכול להשתלב בחיים בקהילה ובאיזה אזור, כשהמטרה היא לפזר את דירות ההוסטל הקטנות ולאפשר לפגועי הנפש להתמודד עם החיים בקהילה. זה מה שקורה ברחובות ההולנדית.

בפועל, פגועי הנפש היו שם קודם. ב-2001 הוקם במקום ההוסטל בית חנה, השוכן בשטחי כפר גבירול וחיים בו כמה עשרות פגועי נפש. התושבים אז קיבלו את תושבי ההוסטל בחום, כפי שמעידים המכתבים ששלחו למנהליו. "אנחנו גאים שאתם חלק מהשכונה שלנו", כתבו.

אלא שאז התפתחו שכונות היוקרה מסביב. רחובות ההולנדית, שלא מעט מדייריה הם אנשי צבא, בנויה היום ממגדלי יוקרה לצד קוטג'ים. מקרב תושבי שכונה זו יצאה מלחמת החורמה נגד בית נוסף ל"מתמודדים", שהושכר בשכונת הקוטג'ים.

בנוסף למכתבים ולעצומות ברשת - מישהו שפך אשפה בפתח ההוסטל, אלמוני ריסס גרפיטי ובשבת האחרונה הוצתה הדירה החדשה ונגרם נזק. במקביל נתונה משפחת רונן, שהקימה את ההוסטל, למתקפות, ונטען כי אחד מפגועי הנפש רדף אחרי ילדה, שהם אלימים ושנשמעות צעקות של נשים מהבית.

איתן רונן, בן המשפחה המקימה, הגיש תלונה למשטרה ומתכוון לפתוח בהליך משפטי. הוא מספר שהסיפורים שמפיצים התושבים הם שקרים גמורים. מאז שנפתח ההוסטל הראשון לא היה במקום ולו מקרה אלימות אחד. אשה אחת אכן צעקה, על רקע מחלתה, אך היא ממילא מועברת למקום אחר.

חשוב להבין שכל הדיירים מטופלים בתרופות ומתגוררים עם מטפלים. "דווקא מי שמטופלים נמצאים במצב הטוב ביותר לעומת מי שמפוזרים בקהילה בלי שאיש יהיה מודע לבעיות שלהם ויסייע להם", אומר רונן. "מדובר באנשים מקסימים, רובם בסביבות גיל 50, שהוכיחו שהם מסוגלים להתמודד. הוציאו להם שם של פדופילים, אנחנו חיים במחול שדים, זה מנותק מהמציאות".

אלא שמחשש לפגיעה בדיירים החליטו במשרד הבריאות שלא להעבירם בינתיים לדירה החדשה. "השכונה הזאת לא עושה טובה, היא מקבלת הזדמנות להפוך את אנשיה לטובים יותר", אומרת צופית גרנט, נשיאת עמותת "אנוש", "הזדמנות להפוך את הנוער שלהם למסור יותר, פתוח, מעורב. אל תחביאו אותם מאחורי גדרות. תפתחו את הדלת. אני יודעת שזה לא רוע בסיסי, זאת בורות, זה עוד לא קרה לילדים שלהם. אבל זה יקרה. אף אחד לא חסין. בואו ביחד נסלק את הבורות".

"אנחנו לא מתנגדים לחולי נפש, אנחנו מתנגדים להרחבה של הדירות שהם שוכרים, כי יש כבר רוויה של הוסטלים ודירות בשכונה שלנו", אומר דקל ועקנין, רואה חשבון, המייצג את התושבים ברחובות ההולנדית מאז שהוועד הקודם התפרק. "אנחנו רק מבקשים מידתיות, אנחנו לא מפלצות. לגבי ההצתה, אין לי מושג מי עשה דבר כזה, כנראה מדובר ביוזמה פרטית".

הישרדות | מעקב אחרי ניצולי השואה

מת האיש שלחם למען הכרה במחלות של ניצולי שואה

בשבוע שעבר הלך לעולמו ניצול השואה יעקב כפיר. למרות פעילות ארוכת שנים ובלתי מתפשרת למען זכויות ניצולי השואה, כפיר מוכר בעיקר כ"ניצול השואה ממפלגת עלה ירוק".

כפיר לא היה צרכן מריחואנה. הירוק היחיד ששאף לריאותיו היה זה של מדי צה"ל, במסגרת שירותו כסגן אלוף. אבל אחד מפועליו המרכזיים היה המאבק העיקש למען הכרה במחלות כמו סרטן ולב כתוצר של השפעת השואה. הוא עצמו חלה בסרטן הלימפומה ובמקביל לטיפולים הכימותרפיים פקד את הכנסת ואת משרד האוצר תכופות.

כפיר התבסס על מחקרים ועל החלטות שהתקבלו בגרמניה, והצליח לבסוף לשכנע את המומחים כי יש משמעות לעובדה, שסטטיסטית הסיכון לחלות בסרטן גדול יותר בקרב ניצולי שואה. ועדת שני, בראשות פרופ' מרדכי שני, שהכירה במחלות הללו לאחר דו"ח דורנר היתה אחד התוצרים של מאבקו.

אלא שכפיר עצמו לא נהנה מפרי עמלו. את ההכרה במחלתו קיבל רק זמן קצר לפני מותו, אחרי כמעט חמש שנות מאבק. בני משפחתו אומרים שזה לא חשוב, המורשת שהשאיר אחריו כנשיא עמותת י"ש - ילדי שואה - אותה הקים, וכחבר הוועד המנהל ב"עמך" היא שחשובה.

ב-2006 הקים את מפלגת ניצולי השואה, ולקראת הבחירות לכנסת ה-18 התאחדה המפלגה עם "יוצאי עלה ירוק". דמותו ומרצו יחסרו לרבים.



יעקב כפיר. מורשת של מאבק למען הניצולים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו