בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבית שיועד לשימור במוצא הפך לערימת אבנים

כשנה לאחר שפורק הבית ההיסטורי במוצא, והכנסת החליטה שייבנה מחדש, אבניו עדיין מוטלות בערימה וממתינות לשחזור. מינהל מקרקעי ישראל: מחכים להחלטת בג"ץ

תגובות

בית משפחת שטיינברג היה אחד הבתים הראשונים של המושבה החקלאית היהודית הראשונה בארץ. מאז הקמתו ב-1890 ועד לפני כשנה שכן הבית סמוך לבית האדום במוצא, לצד כביש מספר 1. אולם לאחר שהוחלט לפרק את המבנה עומדים בשנה האחרונה חלקיו - כמה ערימות של אבנים, מסומנות באותיות ומספרים ומסודרות בקפידה - במגרש פתוח. הרעפים האדומים, שוכנים בפינה אחרת במגרש, על כל אחד מהם חרות השם שטיינברג, שם המשפחה שהקימה וחיה בבית.

האבנים היו אמורות לשמש להקמתו מחדש של המבנה ההיסטורי, אבן אחר אבן, עד לשחזורו המושלם. אך באחרונה שינה מינהל מקרקעי ישראל את דעתו ומהמבנה ההיסטורי נותרו רק האבנים, ללא קרקע עליה ניתן להקים אותו מחדש. המנהל בתגובה: "יש להמתין לבג"ץ".

הבית נבנה על ידי "מוכתר" מוצא, ירחימאל שטיינברג, שהיה גם לראש אחת ממשפחות האצולה של היישוב בארץ, שממנה יצאו אורה הרצוג - אשתו של הנשיא לשעבר חיים הרצוג - וסוזי אבן - אשתו של שר החוץ המנוח - אבא אבן. "האבנים האלו ספוגות בהיסטוריה. אני מרגיש שתקעו לי סכין בלב", אומר שלום בא גד - נכדו של שטיינברג וההיסטוריון הבלתי רשמי של המשפחה - כשהוא מסתובב בין ערימות האבנים שהיו פעם ביתו. "הם הולכים להרוג 120 שנות היסטוריה. עד שסבא שלי בא לשם לא היה כלום במוצא".

בעלי המגרש עליו עמד הבית קיבלו לפני כמה שנים מעיריית ירושלים היתר להרוס את הבית עד היסוד. הסיבה לכך היא ככל הנראה טעות ביורוקרטית בהעברתה של מוצא מהמועצה האזורית מטה יהודה לירושלים. אולם בעקבות כתבה בנושא ב"הארץ" וגל מחאה ציבורי, שכלל גם החלטה של ועדת החינוך של הכנסת בעד שימור המבנה, מצאו היזמים בשיתוף עם עיריית ירושלים פתרון - להקים את הבית מחדש באותה צורה ומאותן אבנים רק במיקום מעט שונה, ולשלב אותו כחלק מהמרכז המסחרי ובניין המגורים שעומדים לקום במקום.

פירוק ובנייה מחדש של בתים היסטוריים הוא נושא שנוי במחלוקת. השיטה מאפשרת הזזת בתים וחפירת חניונים ותשתיות מתחתיהם תוך שמירה על החזות המוכרת של הבניין. אולם, חסידי השימור טוענים שהשיטה לא שומרת על אופיו ורוחו האמיתיים של הבית שפורק והיא רק דרך אלגנטית של יזמי נדל"ן לעקוף את הוראות השימור לגבי מבנים בעלי ערך. אך במקרה של בית שטיינברג ברור לכל כי פירוקו והרכבתו מחדש הם האפשרות הגרועה פחות.

לשם הגשמת התוכנית ביקשו היזמים והעירייה לקבל ממינהל מקרקעי ישראל רצועת קרקע בשטח של כ-25 מטרים על 10 מטרים. לאחר שהמינהל אישר עקרונית את התוכנית, שכרו היזמים את הקבלן זוהר סלע, המתמחה בפירוק והרכבת בתים היסטוריים. המבנה תועד, כל אחת ואחת מהאבנים שלו סומנה באות ובמספר, ואז הוא פורק בעדינות במשך כחודשיים: "אף אבן לא נשברה", מתגאה סלע. האבנים נוסרו מחדש, כדי להתאים אותן להרכבה על קונסטרוקציית בטון מודרנית והועברו לאחסנה במגרש במושב אורה, שם הן שוכנות עד היום. יזם פרויקט המגורים והמסחר שמוקם במקום, האדריכל איל איצקין, תיכנן שהבניין ההיסטורי שיוקם מחדש ישמש מוזיאון ומסעדה.

אלא שמאז פירוק המבנה חלפה כשנה ומינהל מקרקעי ישראל התמהמה במתן האישור הסופי להעברת הקרקע. בימים האחרונים הסתבר לאיצקין כי המינהל יסרב, ככל הנראה, לבקשת היזמים לקבל את הקרקע - והבית ההיסטורי עלול לסיים את חייו כערימת אבנים מסומנות. "חשבתי שזו הזדמנות לעשות משהו אחר עם ערך, אבל יצאתי פראייר. אני נורא מתוסכל מהסיפור הזה", אומר איצקין.

במינהל מקרקעי ישראל מסרו בתגובה כי מעולם לא היה סיכום לגבי הקצאת הקרקע. "העירייה פנתה למנהל בבקשה להקצות את הקרקע. לאחר בדיקות שנערכו נמצא כי יש מקום ליתן ליזם הרשאה לתכנון בגין הקרקע המבוקשת. אולם בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ נגד התוכנית לשדרוג כביש מספר 1, הסתבר כי הקרקע המבוקשת מיועדת להרחבת כביש פנימי במוצא. בנסיבות אלה ועד שיוכרע בבג"ץ גורלה של הקרקע אין מקום להקצותה לתכנון".



בית שטיינברג לפני פירוקו. למטה: שלום בא גד וערימות האבנים שהיו פעם ביתו, אתמול


תצלום: מיכל פתאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו