בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

26.1.1951/לראשונה, פרס הילודה מוענק לנשים ערביות

היום לפני 60 שנה:

תגובות

"זוהי תרומה צנועה של ממשלת ישראל שתעזור לך לחנך את בניך להיות אנשי אמת ושלום, אוהבי-אדם ונאמנים למדינת ישראל", נכתב בעברית ובערבית באיגרת שנמסרה, אור ליום ו' ה-26 בינואר 1951, לשתי נשים ערביות שבאו לקבלה במשרדי הממשלה בחיפה: יוסרה אבו-דאהש מדליית אל-כרמל ואניסה מזאווי-סביטי מוואדי ניסנס. לאיגרת, בחתימתו האישית של ראש הממשלה דוד בן גוריון, צורף צ'ק בסך 100 ל"י, פרס ילודה לנשים ישראליות שילדו עשרה ילדים לפחות.

זו היתה הפעם הראשונה מאז קום המדינה וכינון מוסד פרס הילודה על ידי בן גוריון שהפרס הוענק לנשים ערביות. ב-22 בספטמבר 1949 הוענק הפרס לשבע אמהות מרובות ילדים, כולן יהודיות. ב"הארץ" נמסרו שמותיהן וגם מוצאן: שמחה שווישא מתל אביב, אם ל-13, מיוצאי עדן; מינה לוי מתל אביב, אם ל-11, מיוצאי סוריה; מזל חזקיהו מתל אביב, אם ל-10, מיוצאי עדן; פאולינה משה מתל אביב, בת ל"משפחה ארצישראלית ותיקה", אם ל-11; רחל ראובן משכונת שפירא בתל אביב, מעולי יוון, אם ל-10; שמחה לניאדו משכונת התקווה בתל אביב, אם ל-11, מיוצאי סוריה; ויוצאת אירופה אחת, בלומה קליין לבית הרצל מרחוב בן יהודה בתל אביב. "המשפחה מתייחסת כדור שלישי למשפחת ד"ר הרצל, אם ל-10 ילדים, ש-6 מהם שרתו בצבא ישראל".

כבר מראשיתו של הפרס שאלו אנשי ציבור אם במדינת שוויון הזכויות לכל אזרחיה יש להעניק את הפרס גם לישראליות ערביות; שהרי מטרתו המוצהרת היתה עידוד ילודה אשר תמלא את החלל הגדול שהותירו אחריהם שישה מיליון יהודים שנספו בשואה. היו שטענו שריבוי האוכלוסין הפורה אצל הערבים אינו זקוק לתמריץ; אבל בן גוריון החליט שהפרס יוענק לכל אמהות ישראל, וכך היה.

שתי הנשים הערביות הראשונות שזכו בפרס, כתב סופר "הארץ" א. נשר על מעמד ההענקה, "הן נשי חיל מכמה וכמה בחינות. נוסף לטיפול בילדיהן מפרנסות הנשים את כל המשפחה ואת... בעליהן". במקרה של יוסרה אבו-דאהש, הנסיבות הקשות הללו נוצרו ב-1948. "גרים היינו ברחוב השומר בחיפה", סיפרה אבו-דאהש לסופר "הארץ", "היו לנו פרות והתפרנסנו ממכירת חלב. בימי היריות נמלטנו לדלית-אל-כרמל. בעלי זקן ויושב בטל והמשפחה כולה מתפרנסת ממה שהנני משתכרת בעבודתי ככובסת אצל אנשים". גורלה של אניסה מזאווי-סביטי לא שפר עליה: אם לשש בנים ושש בנות, נשואה לאדם שהיה פועל ביוב בעירייה אך נתעוור ולא יכול היה לעבוד עוד. "פתחתי לי חנות ירקות בוואדי ניסנאס והנני עסוקה מעלות השחר עד שעה מאוחרת בלילה. אלמלא בתי העוזרת לי במשק הבית לא הייתי יכולה להחזיק מעמד".

הנשים נטלו את המענק "בהתרגשות רבה", אימצו אל ליבן את האיגרת החתומה ואף נישקוה, הבטיחו לשים אותה במסגרת זהב ולתלות על הכותל של ביתן הפונה מזרחה ו"נפרדו תוך מלמול בלתי פוסק של תודות וברכות". רק לאחר שהאמהות הערביות יצאו, הוזמנו פנימה שתי הנשים היהודיות שקיבלו פרסי ילודה באותו יום. להן נערך טקס נפרד, וגם נוסח האיגרת שקיבלו היה שונה: הפעם איחל ראש הממשלה לגדל את בניהן "לתורה, לעבודה ולמעשים טובים למען המולדת והאומה". רק הסכום שעל הצ'ק נותר זהה - 100 ל"י. "אחרי ככלות הכל", רטן מישהו ממלווי הוולדניות היהודיות, "מה אפשר לקנות היום ב-100 ל"י. לו לפחות העניקו יחד עם זאת מאתיים נקודות הלבשה".

במהלך שנות ה-50 חילקה הממשלה כ-3,000 פרסי עידוד ילודה לנשים יהודיות וערביות, אמהות לעשרה ילדים ומעלה. ב-24 בינואר 1960, אחרי שהתקבל התיקון לחוק לביטוח לאומי המעניק מענקים חודשיים למשפחות מרובות ילדים, החליטה הממשלה לבטל את פרס הילודה. "יוצא שבעד הילד העשירי מקבלת המשפחה יותר מאשר המענק המיוחד", דיווח "הארץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו