בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 64 שנה: מחתרת האצ"ל חטפה שופט בריטי בתל אביב

תגובות

בצהרי 27 בינואר 1947 ישב נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט הבריטי ראלף ווינדהאם, על הכס באולמו ושמע בירור תביעה אזרחית. מחוץ לאולם, באותו זמן ממש, התהלכו כמה צעירים, חברי מחתרת אצ"ל, שנכנסו לבניין בית המשפט כחצי שעה קודם לכן. הם חלפו על פני שומרי בית המשפט, התהלכו במסדרונות וגם האזינו לדיונים. אף אחד משומרי בית הדין לא הבחין שהם חמושים.

קצת אחרי השעה 12:30 נכנסו שני צעירים לחדר הפקידים. אחד קפץ על הדלפק והשני נעמד במפתן הדלת. הם פקדו על הנוכחים לקום ולהרים את ידיהם. במקביל פרץ צמד של חמושים לחדר הכתבניות והטלפונים. "הבחורות התפרצו בבכי, אך המתנפלים אמרו להן לא להיבהל", דיווח "הארץ". שניים אחרים פרצו למשרד הרשם, מר הרכבי, שבדיוק הכתיב מסמך למזכירו. מזכיר בית המשפט, ששמע את ההמולה, פתח את דלת חדרו ומיד נהדף חזרה על ידי אחד החמושים, שאיים להרגו אם ינסה להתקשר. אחר תלש את הטלפון ממקומו והשליכו למסדרון.

אז פנו החמושים - היו בסך הכל 14 מהם בבניין ברחוב יהודה הלוי - לאולם בית הדין. עו"ד בשם כהנא בדיוק השמיע את טיעוניו. "המזוינים פקדו על הנוכחים באנגלית להרים את הידיים", דיווח "הארץ" למחרת. "כולם נדהמו ודומיית מות השתררה באולם בית המשפט. גם השופט ווינדהאם נדהם ונשאר לשבת במקומו".

אך לא לאורך זמן. הדלת שמאחוריו, המובילה לחדרו הפרטי, נפתחה לפתע ושני חמושים נוספים פרצו פנימה: אלה גררו אותו בידיו אל מחוץ לאולם. הפאה הנוכרית עוד היתה לראשו כשפינו אותו למכונית, שחיכתה ליד הכניסה האחורית של בית המשפט, ברחוב לילינבלום, ודהרו הלאה משם.

"השופט ראלף ווינדהאם נמנה על השופטים הפופולריים מאוד בקרב הציבור", סיפר "הארץ" על הנחטף, "הוא מכהן בתל אביב זה ארבע שנים ונתחבב מאוד על קהל עורכי הדין". רק שבועיים קודם לכן התמנה השופט בן ה-42 לנשיא בית המשפט המחוזי. הוא התגורר בשרונה עם רעייתו הטרייה ועם כלבם. הרעייה, דיווח "הארץ", קיבלה את דבר חטיפתו "בעוז רוח".

חוטפיו של ווינדהאם הובילו אותו בינתיים לצריף קטן בלב פרדס ברמת גן. עם גלימת השופט שלו לגופו, התיישב על המזרן שבקצה החדר. חוטפיו שמרו עליו בלא הפסקה. הם גם נתנו לו אוכל, סיגריות ופירות, וגם חומר קריאה: עיתון ה"פלסטיין פוסט" כמו גם את ספרו של ארתור קסטלר, "גנבים בלילה". אמרו לו שהוא מוחזק כבן ערובה וכי אם יוצא להורג דב גרונר - אחד מחברי המחתרת - הוא ייתלה. בינתיים ראשי היישוב היהודי, כמו גם מערכות העיתונים, קראו לשחררו מיד.

30 שעות אחרי שהוכנס לצריף, הודיעו לו חוטפיו כי הם עומדים לשחררו. הם ציידו אותו בפירות, הכניסו אותו למכונית ונסעו. כעבור שעה של נסיעה הוסרה המטפחת מעל עיניו, וחוטפיו הורידו אותו מהמכונית ואמרו לו לחכות למשטרה שתבוא. אחרי שעה של המתנה בצדי דרך שוממת שלא הכיר, וכשהמשטרה בוששה לבוא, החל ווינדהאם צועד לעבר הבניין המואר הקרוב ביותר. היה זה בית החרושת של החברה הארצישראלית לחבלים וטכסטיל של האחים ירושלמי בנחלת גנים ברמת גן.

לבית הדין חזר כעבור יומיים, לקבלת פנים חמה מאת צוות בית המשפט ועורכי הדין הערבים והיהודים, שהבהירו לו כמה אהוב הוא בארץ ישראל. מצב רוחו היה מרומם. "אין מלים בפי להודות לכם כראוי על היחס הלבבי שהראיתם לי", אמר באולם ממנו נחטף שלושה ימים קודם לכן, שכעת היה גדוש במברכים ובעיתונאים. האחרונים נאלצו לתפוס מקומות על ספסלי הנאשמים בהיעדר מושבים אחרים. "אוכל רק להבטיחכם, כי בלבי רגשי ידידות הדדית עמוקה". חמישה חודשים אחר כך עבר ווינדהאם לכהן בקצה אחר של האימפריה הבריטית הקורסת, בציילון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו