בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות | בלוג של פעם

רות גפן-דותן, ממייסדי מכללת תל-חי, 1924-2011

תגובות

כשמלאו לרות גפן-דותן 85 כתב לה בן דורה, נשיא המדינה שמעון פרס, דברים ההולמים את שניהם: "ההיסטוריה של המין האנושי מלמדת, כי אם התקווה אינה מזדקנת, הגיל חייב להיכנע לה".

רות גפן נולדה בתל אביב, ולמרות עשרות שנותיה בקיבוץ תמיד התגאתה בילדותה בשכונת בורוכוב בגבעתיים. היא למדה בבית חינוך לילדי עובדים, בית ספר ניסיוני, שנועד לשלב סוציאליזם וחינוך עברי. בת 13 נכנסה לסמינר לוינסקי ללמוד גננות, ובזמן מלחמת העולם השנייה נשלחה לשמש כגננת באשדות יעקב ובאלונים, שם פגשה את בן זוגה לעתיד אריה דותן, הלכה עמו ועם בנו אסף ז"ל לקיבוצו בית השיטה, וילדה לו את יניב ואמנון. בבית השיטה הנחילה נוהג, שבו המורה מספרת סיפור בהמשכים לילדים לפני השינה.

בהתיישבות העובדת נחשפו לכשרון הכתיבה שלה, תחילה ב"דבר לילדים" ואחר כך ב"דבר הפועלת". בראיון לאלי אשכנזי מ"הארץ" סיפרה, כי יום אחד פגשו הוריה בהצגת "הבימה" את משה מוסינזון, עורך "במעלה", ביטאון הנוער העובד, שתהה מדוע הפסיקה לכתוב והציע לבוא לבית השיטה ולדבר על לבה שתכתוב בעבורו. "ככה זה התחיל", סיפרה, ונזכרה בגאווה בסייג שהטילה על עצמה: "סירבתי להיכנס לבוהמה".

הטור הדו-שבועי שלה ב"מעלה" נעשה פופולרי ביותר, מעין בלוג של אותם הימים. את החומרים שאבה מהמציאות הקשה של מלחמת הקוממיות: הקרב העקוב מדם על הגלבוע, מותו של זוריק דיין ברמת יוחנן, והקרב על משטרת נבי יושע שבו נהרג חברה לנוער העובד דודו צ'רקסקי, שעליו חרז חיים חפר את "הגישו פינג'אן והגידו: היש עוד פלמ"חניק כמו דודו?".

אחיה ישראל נלחם בעמק הירדן, וגם היא נשאה בנטל. "נכון, היה קשה", סיפרה לאשכנזי, "כמחנכת עבדתי מבוקר עד לילה, הוטלה עלי אחריות על קבוצת ילדים, האחריות היתה טוטלית והוגדרה ממש כשליחות מטעם הקיבוץ. היה לי גם תינוק, וכשנשמעה אזעקה נכנסנו לתעלות לתפוס מחסה, אבל בבית השיטה חשתי יחסית בטוחה, לא הרגשתי את סוף העולם - החזקנו אחד בשני".

בעצת משה מוסינזון כתבה את הטור בצורת יומן, מערפלת את זהות הדמויות וחותמת כ"אילה הגבעונית". יומנה הוא סיפור של מלחמה על הבית ושל אמונה בצדקת הדרך. כך כתבה על סדר פסח תש"ח בבית השיטה: "מוזר היה לראות את החברים והחברות לבושים בגדי-חג והחגור והנשק עליהם, אך הזיווג המוזר הזה גם דיבר. הוא אמר: ?עוד יבואו ימים אחרים - עוד יבואו'... הלילה הזה ודאי ייכנס לדברי-הימים. עוד יסופר בפני החברים העייפים מעמל יומם ומשמירתם בלילה - איך אורו עיניהם ונגוזה כל עייפות מפניהם להכרזת ?קול ההגנה' על כוס חמישית לחיי חיפה העברית... חיפה שלנו היא! כן, יש רגעים כאלה שאדם מרגיש בהם את משק כנפי ההיסטוריה".

עם הפילוג בקיבוץ המאוחד ב-1951 עברה לאיילת השחר, ודיווחה כי "מצאנו בוץ, עזובה ואנשים נהדרים ששמחו מאוד לקראתנו". היא היתה ממייסדי בית הספר האזורי "מבוא גליל", וב-1955 יצאה עם אריה והילדים לשליחות מטעם הבונים לאנגליה. עם חזרתה לארץ היתה מהוגות הרעיון להקמת מכללת תל-חי וחלק מהצוות המייסד.

ב-1964 לימדה ספרות ילדים בקורס המטפלות הראשון במכללת תל-חי. ב-1973 ערכה במכללת אורנים את הביטאון, לימדה ספרות ילדים והקימה את הסדנה לספרות ילדים. היא המשיכה לכתוב, בין היתר גם ביקורות על ספרי ילדים. עם חזרתה למכללת תל-חי הקימה את ה"מרכז למחנך" ויסדה את המפעל "ספרים הם ידידים" - מפגשים של סופרים ומשוררים עם ילדים שקראו את יצירתם.

על כך ועל מפעל חייה החינוכי קיבלה את פרס החינוך לשנת תשנ"א. ב-2007 קיבלה את אות יקיר הגליל על "קירוב לבבות ילדי הגליל אל המלה הכתובה, ועל הנחלת אהבת ספרות הילדים לדורות רבים של מחנכים".

יעל מלצר, מנהלת מרכז התמיכה במכללת תל חי, רואה בה "דור הולך ונעלם, שנולד בארץ וחונך על ברכי הציונות המושרשת בערכים החברתיים והתרבותיים". ואילו נועה הרמן, חברת איילת השחר, מספרת, כי בשנים האחרונות כתבה רות בעיתון הגמלאים הגלילי "כיוון חדש", ושם הקדישו לה ולאריה את השיר הבא: "זוג קשישים על הספסל / הוא קולף לה לאטו תפוח/ היא מיטיבה לו את הסוודר / שלא תבוא עליו הרוח /...".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו