בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ועידת התביעות לא השיבה ליורשים כמיליארד יורו

רק שליש מהכספים שקיבלה הוועידה מגרמניה הועבר לבעלי נכסים ויורשים. הוועידה מסבירה שמדובר ביורשים פוטנציאליים בלבד, ושנוצר איזון ראוי בינם לבין הניצולים

תגובות

עיכובים וערפול מידע | עיקרי הדו"ח

ראלף פלקנבורג ניסה במשך שנים לברר פרטים על זכאותו לקבל פיצויים בעבור עסק ונכסים שהחזיקה משפחתו בגרמניה, לפני השואה. ב-2008 גילה פלקנבורג שוועידת התביעות קיבלה מממשלת גרמניה 700 אלף יורו בעבור העסק והנכסים של משפחתו. אלא שאז ציפה לו מפח נפש: כל ניסיונותיו לקבל מידע בנושא מהוועידה עלו בתוהו, ותביעתו לחשוף מסמכים הנוגעים לנכסי משפחתו נדחתה. ביולי האחרון מת פלקנבורג, בלי שקיבל יורו אחד שהיה שייך למשפחתו.

זה רק מקרה אחד שמעיד כי ועידת התביעות, שחרתה על דגלה את עקרון השבת הרכוש, לא פעלה בשקיפות מלאה על מנת לסייע לתובעים בטרם חילקה כספים למטרות אחרות. לפי דו"ח חדש שחיבר ג'פרי גרודר, פרקליט בכיר, לפחות 1.2 מיליארד יורו שקיבלה הוועידה מגרמניה - בנכסים ובכסף - לא הוחזרו לבעליהם או ליורשים. מהדו"ח עולה שהכסף גם לא הוסב למשמר לטובתם, אלא הופנה בחלקו לגורמים אחרים, על פי שיקול דעתה של ועידת התביעות.

התלונות על הוועידה הביאו את איגוד הארגונים של יהודי בריטניה לפנות לעו"ד גרודר, כדי שיבחן את התנהלותה. ל"הארץ" סיפר שניגש למשימה באובייקטיביות וללא הכנות מוקדמות. את עבודתו עשה בהתנדבות. מנכ"ל איגוד הארגונים, ג'ון בנימין, אמר ל"הארץ" כי "במשך שנים הועלו טענות באשר לסכומים שקיבלה הוועידה ואופן חלוקתם. תהינו אם נעשו מאמצים מספיקים על מנת לאתר יורשים ולפצותם".

גרודר אסף מסמכים רבים ממקורות שונים, וביוני 2010 פרסם דו"ח ביניים, שנשלח גם לוועידת התביעות. תגובתה לדו"ח נלקחה בחשבון בכתיבת הדו"ח הסופי.

שמונה חודשי תחקיר

ועידת התביעות הוקמה ב-1951 על ידי 24 ארגונים יהודיים כדי לנהל משא ומתן עם ממשלת גרמניה על השילומים. יו"ר הוועדה הוא ג'וליוס ברמן, ויו"ר הוועד המנהל שלה הוא ראובן מרחב. ב-1990 חוקקה ממשלת גרמניה חוק שלפיו רכוש יהודי שהולאם על ידי המשטר הקומוניסטי או הוחרם ונמכר על ידי הנאצים בשנות ה-30 יושב לבעלים או ליורשיהם. נקבע כי ניתן להגיש תביעות בדרישה לפיצויים עד יוני 1993. כספים שנותרו ללא דורש מועברים במשך השנים לארגונים שפועלים לרווחת ניצולי השואה וכן לחקר השואה.

באתר ועידת התביעות נכתב כי עד סוף 2008 קיבל הארגון היורש - מחלקה בתוך ועידת התביעות - 2.059 מיליארד יורו מממשלת גרמניה. לאחר שמונה חודשי תחקיר הגיע גרודר למסקנה כי ועידת התביעות מחזיקה או הפנתה למטרות אחרות מעל 1.2 מיליארד יורו שיועדו לבעלי הנכסים ויורשיהם. בוועידה סירבו להתייחס לטענה זו ובחרו לומר כי "קרן הרצון הטוב (שהקימה הוועידה - דו"פ) שילמה ליורשים או שמה בצד 704 מיליון יורו לתביעות ספציפיות".

גרודר כותב כי "ניכר שכוונת הוועידה להשתמש בכספים למימון תוכניות לסיוע לניצולים. הדבר מוביל לבעיה מוסרית בשימוש בכספים מנכסים לסיוע לצד שלישי, בעוד יורשים חיים אך לא היה בידם לתבוע בגין היעדר מידע".

נוח פלוג, יליד פולין, הוא אחד מסגני נשיא ועידת התביעות. ב-2003 אמר פלוג בראיון לקול ישראל: "רוב הכסף שמגיע ממכירת רכוש ללא יורשים מוחזר לעתים ליורשים מדרגה שלישית, רביעית וחמישית - הרבה מקרים מפוקפקים". באחרונה אמר כי "טיפולה של ועידת התביעות בנושא זה הוא נכון וראוי". שינוי בייעוד כספי קרן הרצון הטוב משמעו פגיעה חמורה בניצולים הנזקקים".

קרן הרצון הטוב?

ב-1994 נוסדה קרן הרצון הטוב, שנועדה להעביר כספים לבעלי רכוש ויורשיהם שלא הגישו תביעות לממשלת גרמניה. הקרן העבירה 554 מיליון יורו לבעלי רכוש ויורשים עד 1998, אז נסגרה, ונפתחה שוב לחצי שנה בסוף 2003. בנוסף, הקצתה הוועידה סכום של 70 מיליון יורו לתביעות עתידיות ו-80 מיליון יורו "לשימושים נוספים". הדו"ח מראה שמדובר בסכום של 704 מיליון יורו שהוקצה לבעלי נכסים ויורשיהם, מה שמותיר כ-1.35 מיליארד יורו שהתקבלו מגרמניה מיותמים.

רק באוקטובר 2003 פרסמה הקרן מידע ראשוני על בעלי הנכסים: היתה זו רשימה כללית של שמות משפחה וערים. כעבו חודשים ספורים הוסרה הרשימה מאתר האינטרנט של הוועידה. ב-2008 פרסמה הוועידה רשימה נוספת, שכללה נכסים ספציפיים - אך ללא שמות. פרסום שתי רשימות בנפרד, של נכסים ושל שמות הבעלים, ללא הצלבה, לא הקל על המבקשים לתבוע. כך או כך, הקרן כבר נסגרה, כך שאין למי לפנות.

בוועידה סירבו להתייחס להסרת הרשימה הראשונה, ומסרו כי "ב-2003 פרסמה הוועידה רשימה של בעלי רכוש יהודים ממזרח גרמניה שאת רכושם השיבה. פרסום זה נעשה כחלק ממאמץ אחרון לאיתור יורשים. ב-2008 פרסמה ועידת התביעות את רשימת 11,513 הנכסים ממזרח גרמניה שהושבו ונמכרו על ידי הארגון היורש, ואת הסכומים שהתקבלו בגין כל נכס. רשימה זו פורסמה בהתאם לעקרון השקיפות".

תגובת ועידת התביעות

ועידת התביעות בתגובה: "מטרת הארגון היורש היא לסייע לניצולי שואה עניים ונזקקים. למרות זאת, שליש מהכנסות הארגון היורש שולמו ליורשים ולבעלי נכסים או יועדו לשלם עבור תביעות ספציפיות. ועידת התביעות יכולה היתה להשתמש בכל כספי הארגון היורש כדי לסייע לניצולי השואה מבלי לבסס תהליך תביעה למי שלא הגישו תביעות לממשלת גרמניה עד תאריך היעד שקבעה. לחלופין, יכולה היתה הוועידה להחזיק בכל כספי הארגון היורש באופן בלתי מוגבל למען תובעים פוטנציאליים, ולא לדאוג לניצולים נזקקים למזון ולתרופות, כפי שהיא עושה. במהלך 16 השנים האחרונות, ניסתה הוועידה לאזן בין שני האינטרסים.

"מחויבות הוועידה ליורשים מוכחת מעצם הקמת קרן הרצון הטוב, ומכך שנכון ל-31 בדצמבר 2009 שולמו 704 מיליון יורו לבעלי נכסים או ליורשיהם. כל זאת, לאחר שמאות מודעות פורסמו בתקשורת. בעלים ויורשים בעלי נסיבות מיוחדות יכולים לתבוע עד היום.

"לגבי מר פלקנבורג: הוא לא הגיש תביעה לממשלת גרמניה בשנים הקבועות. כמו כן, הוא לא הגיש תביעה לקרן הרצון הטוב ב-12 השנים שלאחר מכן. ב-2010 הוא תבע את ועידת התביעות ובית המשפט דחה את התיק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו