שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

3.2.1947 / הבריטים מנשלים אלפים מבתיהם

היום לפני 64 שנה:

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליטל לוין

בהתראה של ימים ספורים, אלפי יהודים בתל אביב מצאו עצמם, אור ל-3 בפברואר 1947, אורזים את חפציהם ומפנים חדרים, דירות ובניינים שלמים אשר הבריטים הודיעו על הפקעתם לצורך הקמת "אזור מוגן" לאנשי שלטון המנדט. האזור, מסר "הארץ" באותו יום, "ישתרע בסביבת בית הדר בתל אביב", הבניין העגול בסגנון הבינלאומי, שבפינת דרך פתח תקווה ורחוב הרכבת בעיר. "ינושלו מדירותיהם 209 נפשות ו-129 פועלים ינושלו ממקומות עבודתם".

ברחוב מקווה ישראל הוחרמו שישה בתים. "בשעת הצהרים בא שוטר יהודי עם פקיד ממשרדי שלטון המחוז לרחוב מקוה ישראל ועברו מחדר לחדר בבתים מספר 23 ,21 ,19 ,17 ,15. הם מסרו לדיירים, כי עליהם לפנות מחר בשעה 12 את דירותיהם, שהוחרמו בשביל הצבא. לשאלת המנושלים הנדהמים לאן עליהם לצאת - לא ניתנו כל תשובה".

תושבי הבתים - בהם חיילים משוחררים ששירתו בצבא הבריטי - מיהרו לבית עיריית תל אביב וביקשו לראות בדחיפות את ראש העירייה, "למען יתערב מיד נגד החרמת הבתים", אך ללא הועיל. בבוקר ה-4 בפברואר הוצאו מאות הנפשות על ידי הצבא, ובתי החרושת שבאזור הפסיקו את פעולתם. רק לארבע משפחות של פקידים ממשלתיים הותר להישאר, וגם למסעדה, שתספק מזון לבריטים באזור המוגן.

"הארץ" תיאר "ערבוביה אחת" של "מכוניות משא, אוטובוסים, מכוניות טאכסי, עגלות, חבילות, צרורות כלי בית, אנשים, נשים וטף" אשר עשו את דרכם למחנה הארעי שנמצא להם בינתיים, מחנה נופש צבאי ברחוב ז'בוטינסקי לא רחוק משפת הים, "בו יש כחמישים צריפים, בחלקם מרווחים אך ללא תנאי דיור הוגנים". את הוצאות העברת החפצים נאלצו המנושלים לשאת בעצמם, ולא מעט סבלים ניצלו את מצוקתם כדי לגבות מחיר כפול ומשולש בעד עבודתם. "הסבלים פשטו את העור", נכתב. "ברחובות המוליכים למחנה נראו קרובות מכוניות עמוסות רהיטים, כלים, ילדים וזקנים. המוצאים מדירותיהם שפכו את מרי-שיחם על ניתוקם מדירותיהם, אך לרוגזם לא היה עונה. ואם כי עיריית תל אביב לא יכלה להעביר את רוע הגזרה, על אף מאמצי ראש העירייה, השתדלו עובדי העירייה עם הד"ר קרוגליאקוב וח. אלפרין בראש, בשיתוף עם קצין המחוז מר גוברניק, להקל על שיכונם של המנושלים במקום החדש". מסביב לשכונתם עד אתמול הוקמה גדר תיל, ואין יוצא ואין בא בלי אישור מיוחד.

בינתיים התפשט הנישול גם ליפו, ירושלים וחיפה, שם הוצאו מבתיהם אלפי יהודים וערבים. בכל הבתים המפונים הקימו הבריטים מפקדות ורובעי מגורים. למנושלים בלב שכונת רחביה בירושלים, דיווח "הארץ", אמרו קציני הצבא המחרימים כי "לגמרי לא איכפת להם אם יימצאו דירות עבור המנושלים או לא". במסיבת עיתונאים אמר המזכיר הראשי, סר הנרי גרני, כי ייתכן שיופקעו עוד בתים, וש"האשמה והאחריות לכל אי-הנוחיות שנגרמה - לא על הממשלה היא חלה, אלא על האנשים המפריעים את הסדר", רמז לפעולות ההתנגדות האלימות פחות ויותר של חברי הארגונים והמחתרות היהודיות בישראל. כשנשאל אם הממשלה מחויבת לעזור למנושלים השיב כי "הביטוי ?מחויבת' הוא אולי חזק מדי".

כשהתייצבה משלחת מנושלים מול הנציב העליון, הסביר כי אין זו פעולת עונשין אלא הכרח פעולה צבאית שהוחלט עליה זה מכבר ועכשיו בא הזמן לבצעה. אבל "אל נהיה צבועים", ביקש בעל טור ב"הארץ", "קרה משהו בחודשים האחרונים. היה טרור. נהרגו עשרות בריטים. נחטפו בני תערובת". אלא שהסובלים מהפינוי הם על פי רוב דווקא "האנשים שהם חפים מפשע, אלה המפעילים את כל השפעתם כדי לבער את הרע מקרבנו".

בסוף 1947 ובראשית 1948 הורשו המנושלים לחזור לבתיהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ