בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ורד דן, פעילה בתוכנית "סלעית", 1955-2010

תגובות

לוורד דן, שגדלה ברמת אביב, סיימה בית ספר יוקרתי בצפון תל אביב וניחנה באינטליגנציה גבוהה, היו את כל הנתונים להצליח בחיים, להקים משפחה, לגדל ילדים ולפתח קריירה. אולם בערך בגיל 20 היא הידרדרה לזנות ואחר כך לסמים, שנועדו, לדבריה, "לטשטש את תחושת ההשפלה". לימים, כשהשתמשה בסיפור חייה כדי לחלץ נשים אחרות מגורל דומה, סיפרה כי ההתחלה היתה ב"זנות אקסקלוסיבית, עם דיפלומטים ושועי עולם", אך בסופו של דבר היא הגיעה לרחוב. לדבריה, "500 הדולרים של ההתחלה ו-50 השקלים שבסוף יוצרים את אותה תחושת גועל והשפלה".

כעשרים שנה היא שירכה את דרכיה בעולם האכזר ההוא, עד שלפני כ-16 שנים, אחרי שריצתה תקופת מאסר, היא התנקתה מהסמים, למדה גרפיקה והחלה לעבוד בתחום. ב-2001 היא הפכה למדריכה שיקומית בהוסטל לאסירות משוחררות של הרשות לשיקום האסיר, שם שימשה אוזן קשבת ומודל לחיקוי. ב-2005 החלה לעבוד כמדריכה במרפאת לוינסקי, שעסקה בין היתר באיתור נשים במעגל הזנות ובסיוע להן.

ב-2008 הוקמה "סלעית" - תוכנית המשותפת לממשלה ולעיריית תל אביב-יפו, המיועדת לסייע לנשים שנמצאות במעגל הזנות. נעמה ריבלין, מנהלת "סלעית", מספרת כי דן היתה מן המייסדות, אשר לא הסתפקה בהמתנה לנשים שיגיעו לטיפול, אלא יזמה סיורי שטח באתרי הזנות. "מבלי שנצא לשטח, אין לנו זכות קיום", טענה בתוקף. היא היתה פעילה בדירת החירום, שבה נקלטו נשים 24 שעות ביממה; בקו החירום, שנתן מענה טלפוני ראשוני לנשים במצוקה; במרכז יום שהעניק ייעוץ והכשרה מקצועית, ואף טיפול בטראומת הזנות; ובהוסטל, שם שהו תריסר נשים שנזקקו לטיפול ושיקום אינטנסיבי.

אלא שהתרומה של דן היתה במישור הרחב יותר. היא הופיעה בוועדות הכנסת ובמשרד המשפטים, ופעלה לשינוי החקיקה כך שתיטיב עם הנשים הללו ותחמיר עם הלקוחות. ח"כ אורית זוארץ, יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, שבפניה הופיעה דן, אומרת כי היתה "שגרירה נאמנה ושותפה אמיתית לחזון הוועדה, שהדגישה תמיד כי זנות אינה בחירה, ושהצליחה לשרוד כדי להציל קורבנות אחרים סביבה".

היא הירבתה להרצות, וכדברי ריבלין, "בחוכמתה ובניסיונה האישי היא שמה על סדר היום את זעקתן של הנשים האומללות הללו ואת צורכיהן". ח"כ לשעבר זהבה גלאון הזמינה אותה חודשיים לפני מותה להרצות לפני סטודנטים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. "היא הדהימה אותנו ברהיטותה, בכישרונה לספר סיפור, וברוחב היריעה שלה", אומרת גלאון.

עמליה רוזנבלום, מתנדבת ב"סלעית", העבירה סדנת כתיבה בהוסטל, שבה השתתפה דן גם כשעברה טיפולים נגד סרטן הכבד שבו לקתה. "היא הצליחה להוציא את גופה מהרחוב", אומרת רוזנבלום, "אך לא את הרחוב מגופה". הפגישה האחרונה התקיימה בקפה "ארומה" בבית החולים "איכילוב", ובה דנו הנשים בארבעה תרגומים ל"בלוז הלוויה" של אודן. רוזנבלום אומרת כי הלכה להלווייתה בחשש, פן מותה של דן יגרום לייאוש, אך נפעמה מהכוח שהקרינו הנשים הרבות שבאו להיפרד מהאשה שעזרה להן במצוקתן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו