בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

6.2.1994 / התאבדה אם שכולה שלחמה בתאונות בצה"ל

היום לפני 17 שנה:

תגובות

"אני אוהבת אתכם בכל לבי ומבקשת שתסלחו לי על המעשה האנוכי שעשיתי. אנא שמרו על קשר חם ביניכם, עיזרו ואהבו אחד את השני. הדליקו נר לאמיר, כי הוא ביקש ממני שכאשר לא יוכל להדליק נר, אדליק למענו. פנקו את סבא וסבתא מקריית אתא. אני מבקשת את סליחתכם סבא וסבתא, שכזו זקנה קשה הבאתי עליכם. אוהבת אתכם מאוד". את הדברים האלה כתבה ב-6 בפברואר 1994, שולה מלט, אם ששכלה את בנה החייל, לפני שנטלה את אקדח הבראוזינג 9 מ"מ של בעלה לשעבר ושמה קץ לחייה.

הטרגדיה של שולה מלט החלה ב-21 ביולי 1992. בנה, אמיר מלט, היה חייל בבסיס חיל אוויר בחצרים, כאשר נהרג במה שנראה תחילה כתאונה. בתום החלק העיוני של יום הדרכה חצי-שנתי לחיילים חדשים, נסעו הוא וחבריו לקצה מסלול הנחיתה וההמראה כדי לראות הדגמה של פעולת רשת העצירה - רשת שתפקידה לבלום מטוסים שנוחתים בנחיתת חירום. בלחיצת כפתור ממגדל הפיקוח נפרסת הרשת לרוחב המסלול בגובה של שבעה מטרים. במעמד הזה התרחש מה שנודע מאוחר יותר כמשחק רולטת רשת.

זו היתה מסורת בחצרים: לפחות חמש או שש פעמים שיחקו במשחק הזה. "בסוף כל יום הדרכה היה אחד החיילים מתנדב, או כפי שהוברר במשפט, נאלץ להתנדב, ולהיקשר בשתי ידיו לכבל העליון של הרשת באמצעות אזיקים", הסביר כתב "הארץ" משה טובאל. "לאחר מכן היה המתקן מופעל ממגדל הפיקוח, על פי הוראה של ה'אחראי' במקום. הרשת היתה מתרוממת ואיתה היה החייל הקשור מונף כלפי מעלה".

באותו יום, ביולי 1992, נסעו החיילים החדשים בשני כלי רכב לקצה המסלול, ולאחר ששמעו הסבר על מבנה הרשת ופעולתה נשאלו מי מוכן להתנדב. לילך בר-נתן ואמיר מלט נבחרו. הם אחזו בכבל העליון של הרשת, סמוך למוטות ההרמה. בהוראתה של סגן נועה טרנר, קצינת ההדרכה של מגדל הפיקוח, לחץ אחראי המשמרת במגדל הפיקוח, סגן רועי עמיר, על הכפתור שהניף את הרשת ועמה את בר-נתן ומלט, שבתוך שניות התנופפו בגובה שבעה מטרים.

בפעמים קודמות שבהן שיחקו את המשחק הזה בבסיס חיל האוויר - טרנר העידה במשפט שנערך לה כי זה היה מעין שעשוע ש"נועד לתרום לגיבוש היחידה" - נקשרו החיילים באזיקים לרשת. לא כך במקרה הזה. מעוצמת התנופה, בר-נתן ומלט נפלו והוטחו לקרקע משבעה מטרים. היא נפצעה קשה ועברה שיקום ממושך; הוא נאבק על חייו זמן קצר, ומת.

במשפטים הצבאיים שנערכו לטרנר, עמיר ולמפקד מגדל הפיקוח, סגן ירון נעים, היתה אמו של אמיר נוכחת תמיד, ולעתים קרובות תקפה את השופטים בקריאות ופעם אחת בהשלכת ביצים. לכל אורך הדיונים טענה שצה"ל מטייח את חקירת הפרשה, ודרשה להעביר את החקירה והשפיטה לגורמים אזרחיים.

במהלך המשפט נפרדה מבעלה, יהושע. "הגירושים באו לא מעט בשל המאבק חסר הפשרות שניהלה שולה בשלטונות הצבא", כתב ב"הארץ" גבי זהר. עם הכרעת הדין במשפט, והרשעתם של טרנר ונעים בגרימת מוות בהתרשלות, אמרה: "במקום להעמיד את הקצינים הבכירים לדין, הסתפקו בהרשעת הזוטרים... כל זמן שאנחנו לא נשנה, הדברים האלה יימשכו ואנחנו נמשיך לקבל את הבנים שלנו בארונות".

מלט הקימה עמותה של הורים שאיבדו את בניהם בתאונות, ונאבקה קשות באגף להנצחת החייל במשרד הביטחון, אשר דרש ממנה להסיר את מצבת בנה, עליה כתבה: "בני זך וטהור, שהובל כצאן לטבח, לאחר שנפצע אנושות ברשת לבלימת מטוסים". כמה חודשים לפני שהתאבדה חרטה על המצבה: "נרצח בידי מפקדיו".

היא נקברה 30 מטר מבנה. שישה הורים, בהם אביה של לילך בר-נתן, הספידו אותה באהבה. "קשה היה לצפות את מעשיה, אבל כנראה שהסבל והכאב הצטברו עד שלא יכלה לשאת זאת יותר", אמר איתמר, אחד מארבעת ילדיה הנותרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו