בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו מפחד מיו"ר ההסתדרות - ומהבוחרים

מחיר הלחץ

תגובות

המסע להצלת המעמד הבינוני יוצא לדרך. אך האמת היא שהשם היותר מתאים הוא: המסע להצלת שלטון הליכוד; רק שהבוחרים לא יכעסו על ראש הממשלה, רק שלא ישימו פתק אחר בקלפי. השאר פחות חשוב. ומי מנהל בינתיים את המדינה? עופר עיני, שרגא ברוש ושלמה בוחבוט - הטריומוויראט הפופוליסטי שקובע את קצב המאורעות.

נתניהו מפחד מהשביתה הכללית של עיני, כי הוא רוצה שקט. גם שטייניץ מפחד מעיני. הוא מנסה להיפגש אתו כדי שזה יסכים לשמוע כמה מלים בקשר למסים, מחירים ושכר מינימום. זה מבזה. זו ממשלה שאיננה מושלת. זו ממשלה שנגררת.

נתניהו משלם עכשיו את מחיר ההתנהגות שלו מהעבר. מי כמוהו יודע שמי שנכנע ללחצים, גורר לחצים נוספים, גדולים יותר. מי שוויתר על מע"מ על פירות וירקות (ביולי 2009) למרות שהוסכם על כך מראש, ייאלץ עכשיו להמשיך ולהיכנע ולהשיל מעליו את כל עקרונות הכלכלה שהוא מאמין בהם.

נתניהו ושטייניץ משלמים עכשיו גם את מחיר מדיניות "יש לי" שהנהיגו. נתניהו משלם את מחיר הקמת הממשלה הכי מנופחת והכי בזבזנית בעולם המערבי: 29 שרים ושמונה סגנים. רק לפני שבועיים אפשר לסיעה מגוחכת (עצמאות) של חמישה חברי כנסת לקבל ארבעה תפקידים של שרים. הוא לא מבין שזה גורר כעס ציבורי והרגשה של בזבוז כספי ציבור.

הוא עצמו, בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, העביר חוק שלפיו הממשלה תמנה רק 18 שרים. אז הוא הבין את סמליות הצעד, ששידר חיסכון ויעילות. היום כבר לא. הוא בטוח שעם עוד תפקידים ועוד תקציבים ועוד כיבודים, הוא יקנה את רצונם הטוב של השרים, וכך ישמור על כיסאו, ואם זה לא קניית שלטון בכסף, מה כן?

נתניהו ושטייניץ משלמים עכשיו במשותף את מחיר התקציב הגדול והמנופח שהעבירו רק לפני חודש בכנסת. הם הסכימו לתת לכו-לם כל מה שביקשו. הם נתנו לכל המשרדים תוספות תקציב גבוהות, מביטחון הפנים דרך הקליטה ועד הגנת הסביבה. הכל חשוב. אין סדרי עדיפויות. הם חילקו מיליארדים לישיבות ולאברכים של ש"ס, הגדילו את הקצבאות, נתנו יותר לרכבות, העלו את המענקים לתעשיינים, שכרו יותר אנשים והעלו את שכרם. אתמול הם גם הוסיפו 700 מיליון שקל לתקציב הביטחון.

בתחילת ינואר איימו הרשויות המקומיות ב"אם כל השביתות". שטייניץ ונתניהו נבהלו והגדילו את מענקי האיזון ב-800 מיליון שקל. עופר עיני איים בשביתה, וזכה לקבל הסכם שכר נדיב למגזר הציבורי. אחר כך הוא תמך גם בשביתת עובדי הנמלים, שהם בעלי שכר גבוה במיוחד, כי אם האוצר חלש, למה שלא ייקח?

ואז הגיע יום התשלום. והתשלום הוא העלאת מסים. כי אי אפשר להגדיל הוצאות בלי להגדיל מסים. זה לא הולך. אין ארוחות חינם בכלכלה. לכן נאלץ אותו אוצר נדיב להטיל עוד מסים על הדלק, להטיל מע"מ על המים, להעלות את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית - ולהרגיז את הציבור כולו.

יש לכאוס הזה פתרון כלכלי אחד נכון: להביא לממשלה תוכנית קיצוצים בתקציב של כמה מיליארדים, ועם הכסף שייחסך להוריד את נטל המס על הציבור - כולל על הדלק - וגם למתן את עליית מחיר המים.

אבל בשביל לעשות צעד כזה, הקיצוצים צריכים לעבור בממשלה, ואחר כך גם בכנסת. ואז יתברר שאותם שרים וחברי כנסת מהליכוד שצועקים היום חמס נגד המסים הגבוהים והמחירים המנופחים, לא יסכימו לקצץ בהוצאות. הם רוצים לאכול את העוגה, אך גם להשאיר אותה שלמה.

נתניהו לא מבין שכל צעד שיביא עכשיו, ייתקל בביקורת של "מעט מדי ומאוחר מדי". המעמד הבינוני לא ייוושע מכמה אגורות של הנחה בדלק. כי ברגע שההרגשה הציבורית (המוצדקת) היא שהשלטון למעלה הוא בזבזני, שום דבר כבר לא יצליח לעצור את הכעס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו