בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | "דעת תורה" - אין חיה כזאת

רבנים מעל החוק

תגובות

זה כבר קרה פעם, לפני 16 שנה, וזאת היתה פעם אחת יותר מדי, חמור מדי. אז נתקפו גורמי החקירה והתביעה בפיק ברכיים, פחד רבנים נפל גם עליהם, וראש-ממשלה נרצח. אמנם היורה נלכד ונכלא, אך אלה שסימנו לו את הגב כמטרה, לא נתבעו מעולם לתת דין - לא לפני הרצח, גם לא לאחריו. חשבון הדמים נשאר פתוח, וממשיך לדמם עד היום. האשמאים שהוציאו דין רודף ומוסר, שקרצו בעיניהם לרוצח - הם רוחצים עדיין בניקיון כפיהם: ידינו לא שפכו את הדם הזה.

האם נלמד הלקח? נדמה שבמשרד המשפטים, בשב"כ ובמשטרה התעשתו סוף-סוף, וכבר לפני שישה חודשים זימנו כמה רבנים לחקירה על ההסכמה שהעניקו לספר התועבה "תורת המלך". זה הספר שעוסק בבירור הלכתי מעמיק בסוגיה - מתי ובאילו נסיבות מותר להרוג גויים. דב ליאור, מראשי הציונות הדתית, ויעקב יוסף, נצר לבית עובדיה, שניהם סירבו לזימון.

ונימוקם אתם: רוצים להשתיק "דעת תורה", וזאת אינה כפופה לחקירות משטרה, לטענתם. על הטיעון הזה צריך לומר כך: ראשית, דעת-תורה אמנם טורפת לפעמים, אך אין חיה כזאת. בג'ונגל הרבני-תורני אפשר להיתקל בשבעים דעות לפחות, כנגד שבעים פנים לתורה. ולכל דעת-תורה תימצא דעה הפוכה. אפילו הרבנים הראשיים אינם ראשיים כלל, ואין הלכה כמצגר או כעמאר. הם בסך-הכל זנבות למורי הלכה אחרים, שאינם בהכרח אריות.

ושנית, דעת תורה אינה ככל דעה שנשמעת אצלנו בשוק האמונות והדעות. לכל רב והמתקרא רב יש חסידים משלו, ובכללם חסידים שוטים, שמתייחסים לכל מלה של רבם ומורם כאילו היתה מצוות-עשה. "מדרבנן" שונה איפוא לחלוטין: מפרופסורים שומעים, אך לא מחויבים לעשות.

ושלישית, לא כל דעה היא דעה במובנה המקובל, ואין זה לגיטימי בעינינו לקיים "בירור הלכתי" - מתי ובאילו נסיבות מותר לגלח זקנים ולקצץ פיאות של יהודים יראי שמים - לא כל שכן להרוג אותם ואת צאצאיהם. דיון למדני ומכוער כזה ייחשב להסתה, שהיא עבירה פלילית פשוטה כמשמעה. כל אזרח, שגורם מוסמך מעלה עליו את החשד לעבירה כזאת, יזומן לחקירה וחייב להזדמן.

ראשי ממשלות מזומנים ומזדמנים לחקירות בלי טענות ומענות, וכמוהם שרים וחברי כנסת וראשי רשויות ופקידים וקצינים בכירים ואילי הון ואפילו מתנחלים, אם כי לעתים רחוקות; מי כבר לא זומנו ולא התייצבו אחר כבוד. רק רבנים רואים עצמם פטורים משום-מה, הם לבדם גבוה מעל לחוק, אולי משום שרף האכיפה כה נמוך.

אלה מחנכיך ישראל, יורשיו של ר' עקיבא, שבשמו הם פורשים את מרותם על בניו של רבי. אתמול שמעתי ברדיו את חיים דרוקמן, ראש ישיבות בני עקיבא, ונדתי לו ולנו בראשי על שכך עלתה לתנועת נוער, שהיתה פעם מפוארת, וכך היא מחנכת בימינו. דרוקמן כבר הודיע, שיישב באותו תא מעצר יחד עם ליאור, הקדוש המעונה, שחברון היא קהילתו הקדושה. אבל חברון שהוא רבה, היא בעצם סדום, עיר ללא רחמים וללא שלטון חוק. הזאת עיר האבות, שבגללה נשתעשע לפעמים במחשבות על יתמות? בחברון יודעים זה כבר מתי מותר להוציא לגויים, לערבים, את הנשמה בחסות השלטונות, וממנה תצא תורה ותופץ. במקום הנורא הזה אין עוד צורך ב"תורת המלך", שכבר מיושמת הלכה למעשה.

עכשיו עומדים היועץ המשפטי לממשלה, המפכ"ל וראש השב"כ למבחנם הגדול. ייאמר להם מכאן: אל תיראו ואל תיחתו. אם גם הפעם יתברר שדינא דמלכותא לא דינא לכולם, ורב הישר בעיניו יאמר יעשה, כי אז תהיה כל הארץ לחברון החדשה, ולסדום הישנה נידמה.



הרב דב ליאור בעצרת התמיכה בקרית ארבע, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו