בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירד המסך

גד גרנך, יקה, פועל, בוהמיין, 1915-2011

תגובות

גרהרד (גד) גרנך נחשב כל ימיו ברלינאי, אף שנולד בעיר הפרוסית ריינסברג, ורק בגיל שנה עבר עם אמו מרתה לברלין. דמות המפתח בחייו היתה אביו, אלכסנדר גרנך, במקורו "אוסט יודה" (יהודי מהמזרח), שהיה בוהמיין ושחקן ידוע. ממנו ירש את החילוניות המושרשת ואת כשרון החיקוי והמשחק. לימים נסע בירושלים במכונית ספורט פתוחה, כמו שנהג אביו ברחובות ברלין, כשלידו תמיד בחורה, וברווח המזערי שמאחור: ה"שוויגרמוטרזיץ" - מושבה של החותנת.

עם עליית הנאצים לשלטון עודדה אותו אמו המפוכחת לצאת להכשרה ציונית בהמבורג, וביוני 1936 הוא עלה לארץ, לקיבוץ שפיים, עבד בפרדס ובעבודות בניין, ונקלע שם למלחמת תרבות בין הייקים לפולנים: אצל הבחורות הגרמניות, התלונן, אחרי נשיקה ידעת איפה אתה עומד, ואילו אצל הפולניות, נמתח קו מהמותניים ומטה. הוא ירד לעבוד בחברת האשלג בים המלח, נוהג בקטר קטן (תוצרת גרמניה, כמובן: בורנשטיין וקופל), מתמודד עם החום והבדווים. בתש"ח הוא חויל, אך כשיזם מפקדו התקפה על כפר ירדני הפיצו אותם החיילים הצ'רקסים לכל עבר. בפי גרנך זה נשמע מצחיק, כמובן.

מאז שעזב את הקיבוץ, ב-1944, הוא חי בירושלים, שבתקופת המנדט, כפי שכתב בספרו האוטוביוגרפי, "שרצה מרגלים וגולים", והיתה מרכז העניינים, בעוד שתל אביב היתה הפרובינציה. שם ספרו, אגב, הוא "היכן הוא הבית?" ותשובתו: היכן שאני מניח את ראשי, והיכן שאני יכול לקלל את הממשלה שלי. הוא הודה להיטלר על ששילחו לארץ הזאת, לא בלי שהוסיף חידוד: מנין הביטוי "יקה פוץ"? יקה, כי באתי מגרמניה, פוץ - כי נשארתי פה.

אחרי הקמת המדינה "ירושלים הלכה לישון", כדבריו, מה שלא הפריע לו לקיים אורח חיים בוהמייני. דירתו ברחוב רד"ק היתה פתוחה - בעיקר בשבתות - לכל חבריו ומכריו הרבים, ולמי שחשק בברנדי משובח, מרק טעים, צחוק רועם, ריקוד סטפס או נגינה באקורדיון, ציטוט מ"פאוסט", וכפי שמציינת חברתו הטובה קרול ברנדשטיין - אף פעם לא כאמצעי להשיג דבר מה, אלא פשוט מטוב לב. על החרדים והמתנחלים הוא שפך את חמתו, והשתומם על שהיהודים והערבים לא יכולים לחיות בשלום, אם הכלבים והחתולים בדירתו יכולים.

גרנך היה מנהל טכני של כפר הנוער בקרית יערים ומנהל האחזקה בהיברו יוניון קולג'. כשפרש, היה עסוק מאוד, כדבריו, "בלא לעשות כלום". מתגעגע לגרמניה ופגוע ממנה, הוא הירבה לנסוע אליה להרצאות והופעות, ודומה כי זכה שם להכרה יותר מאשר פה. הוא היה חביבן של הנשים, ומיקי אדיב חלקה עמו את חייה בשנים האחרונות וטיפלה בו במסירות כשנחלש. חברו ארי רט, לשעבר עורך ה"ג'רוזלם פוסט", אומר כי עם לכתו "ירד המסך על פרק יחיד במינו של ירושלים נאורה, שוחרת תרבות חילונית, בעלת שורשים עמוקים בתרבות הגרמנית והמרכז-אירופית, שהתמזגה כה יפה עם הנוף הישראלי".

בערב זיכרון לכבודו בבית מוזס בירושלים נזכרו הנוכחים בסיפורו על שכיב מרע המבקש מאשתו פרוסת שטרודל, אך היא מסרבת: "זה בשביל השבעה". אילן רומן נפרד ממנו בשם ארגון עולי מרכז אירופה ("הייקים"), אך דומה כי בראשם של החברים הידהדו המלים שקרא הרב יואכים פרינץ באוזניו של אביו של גד, ב-1945, כשנפח את נשמתו אחרי הצגה בברודוויי: "גרנך, מספיק עם ההצגות, קום כבר".



גד גרנך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו