בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיור תיירים מתחקה אחר תולדות הקהילה ההומו-לסבית בירושלים

השבוע נערך ברחובות ירושלים סיור בעקבות ההיסטוריה החד-מינית של העיר - מהמאה ה-19 ועד המאבקים על מצעד הגאווה

תגובות

לאנשי העדה החרדית ואנשי הקהילה ההומו-לסבית אמנם אין הרבה נקודות השקה, אבל דמות אחת בהיסטוריה של שתי הקהילות עשתה את הבלתי אפשרי והצליחה להיות נערצת על שתיהן - יעקב ישראל דה-האן, יהודי שהיגר לישראל מהולנד ב-1919 והפך לאחד ממנהיגי העדה החרדית בירושלים.

שמו של דה-האן, שנודע כקורבן הרצח הפוליטי הראשון בתולדות הציונות, מוזכר עד היום בפשקווילים על קירות מאה שערים כ"קורבן הרדיפה החילונית". במקביל, שורה משיר אהבה הומוסקסואלי שכתב מתנוססת על אנדרטה באמסטרדם, שהוקמה לזכר קורבנותיהם של רדיפות על רקע נטייה מינית. בימים אלו זוכה דה-האן לעדנה בסיור תיירים יוצא דופן ברחובות ירושלים, העוקב אחר ההיסטוריה ההומו-לסבית של עיר הבירה.

דמותו של דה-האן יכולה הייתה לפעול, ככל הנראה, רק בירושלים של תחילת המאה הקודמת. דה-האן, הומוסקסואל כמעט מוצהר במונחי תחילת המאה ה-20, הנהיג את הקהילה החרדית להישגים מדיניים מול אויביהם הגדולים - הציונים, וגם נרצח בשל כך ב-1924, בידי אנשי ההגנה. עוד לפני מותו הוא פרסם רומן ושירים שרמזו על נטייתו המינית, לאחר מותו התפרסמו שירים נוספים שלא הותירו מקום לספק לגבי נטייתו המינית: "השנה מתגנבת בבירת אל/ סמוך לכותל המערבי/ הערב מה אני מייחל?/ קדוש ישראל, או קדש ערבי?", הוא כתב.

פרסומים אלה לא פגעו בדמותו בציבור החרדי, אך אנשי ההגנה נעזרו בהם כדי לנסות ולהצדיק את הרצח. "דה-האן ירא-השמיים והזהיר בכל תרי"ג המצוות היה נגוע בהומוסקסואליזם", נכתב בספר ההגנה, "וידידיו הערבים הרגישו במהרה בחולשתו זו וידעו לנצלה".

בימים אלו זוכה דה-האן, כמו דמויות הומוסקסואליות אחרות בהיסטוריה של ירושלים, לעדנה. דמותו מככבת בסיור תיירים יוצא דופן ברחובות ירושלים - סיור בעקבות ההיסטוריה החד-מינית של העיר - מהמאה ה-19 ועד המאבקים על מצעד הגאווה. ממציא ומוביל הסיורים הוא יותם זעירא, סטודנט ומדריך תיירים, שחקר את הנושא וגילה שגם בירושלים, למרות מאמצי הדיכוי מצד כל המגזרים וכל הדתות, פרחו חיים, לעתים תוססים, של הומואים ולסביות.

הסיור, שהתקיים השבוע בפעם השביעית, נערך בינתיים על פי דרישה, אך זעירא מקווה להפוך אותו לסיור קבוע בנבכי ההיסטוריה הוורודה של עיר הקודש. בסיור האחרון היה הקהל מורכב ברובו ממדריכי טיולים שמכירים את ירושלים ואת סיפוריה עד לעייפה, אך מעוניינים לשמוע מזעירא גם על הרבדים הפחות מוכרים של ההיסטוריה שלה. בקהל המסיירים היו שלושה חובשי כיפות, "עולמו רחוק מעולמי כמזרח ממערב", אמר אחד מהם, "אבל אני רוצה ללמוד".

הסיור מתחיל ברובע היהודי במאה ה-19. באותה תקופה ההומואים והלסביות דוכאו על ידי הממסדים הדתיים של שלוש הדתות. "ברור שככל שיש יותר איסורים זה סימן שהתופעה הייתה רווחת", מסביר זעירא. משם הוא מוביל את המסיירים דרך סמטאות העיר העתיקה ואל סיפורה של הסופרת השוודית סלמה לגרלף שביקרה בארץ עם בת זוגתה בתחילת המאה ה-20. בהמשך חושף זעירא מאמר מפתיע של מחדש השפה העברית, אליעזר בן יהודה בעיתונו "ההשקפה" מ-1906. בן יהודה מיידע את קוראיו, תחת הכותרת "אנדרוגינוס", במחקר גרמני חדשני שגילה כי "יש לך אדם שבחיצוניותו הוא בנוי בניין זכר ובפנימיותו הוא נקבה ולהיפך - יש אדם שבחיצוניותו הוא אשה, בנויה בניין נקבה, אך בפנימיותה היא זכר".

סיור חוצה מגזרים

הסיור של זעירא הולך בעקבותיהם של הומואים ולסביות יהודים, ערבים, בריטים וזרים, שהותירו את חותמם בעיר. למשל, צ'רלס אשבי, שהיה אדריכל ויועצו של מושל ירושלים ומי שעמד בראש האגודה למען ירושלים בימי המנדט ותכנן בפועל את העיר המודרנית. אשבי, שהיה הומוסקסואל ידוע, אחראי במידה רבה לנוף המוכר של העיר עד היום: הוא תכנן את הרחובות הראשיים במרכז העיר והוריש את חוק הבנייה באבן ירושלמית ואת האיסור לבנות בוואדיות ולאורך חומות העיר העתיקה.

ירושלים המנדטורית היתה גם המקום בו פרחה אהבה חד-מינית בין סאמי אלסכאכיני, בנו של חליל אלסכאכיני, מראשי הציבור הפלסטיני בעיר לפני מלחמת השחרור, לבין נהג מונית בשם עות'מאן. הרומן מתואר בספרו של תום שגב "ימי הכלניות", ובו נחשף גם חיבור אהבה שפרסם אלסכאכיני לאהובו מבלי לזהותו, תחת הכותרת "חברי הטוב ביותר". אלסכאכיני כתב ש"כל אחד מאתנו מאמין שהרשות שאנו חשים זה אל זה הם מקור היופי והשירה (...) איש מאיתנו אינו מעז לבטא את אהבתו".

עד למצעד הגאווה

זעירא מוביל את הסיור לגן העצמאות, מקום המפגש הבלתי רשמי, אך המוכר לכל, של ההומואים בירושלים מאז הקמת המדינה. משם הוא מתאר את התגבשות הקהילה ההומו-לסבית בבירה - מאנשים בודדים שמחפשים אהבה לקבוצה בעלת מוסדות, כוח פוליטי וחיי לילה. הקהילה הירושלמית, שבמרכזה ארגון ה"בית הפתוח", זכתה להוביל את המאבק החשוב ביותר בתולדות הקהילה ההומו-לסבית בארץ - המאבק על קיום מצעדי הגאווה השנתיים בבירה. המצעד הראשון צעד תחת מחאה חרדית חריפה בשנת 2002. המצעד ב-2005 זכור בשל דקירת שניים מהצועדים בידי תוקף חרדי. למרות הקשיים, המצעדים נמשכו "אין ספק שמדובר בסופו של דבר בסיפור אופטימי והיתה התקדמות משמעותית לאורך ההיסטוריה", אומר זעירא, "אבל הסובלנות בירושלים היא עדיין אתגר".

זעירא משמש גם כמדריך נוער בבית הפתוח, והסיור נולד בכלל מתוך רצון שלו לתת לנערים תחושה טובה לגבי עצמם. "לא רציתי שיחשבו שהדבר היחידי שקשור לקהילה בעיר זה גן העצמאות והבית הפתוח. רציתי להראות להם שהם לא היחידים בעולם".



מדריך הסיור יותם זעירא בעיר העתיקה. למרות מאמצי הדיכוי, פרחו חיי קהילה תוססים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו