בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים בשוליים | איבדנו, אז מה

פעמיים נדרשה אידה רויף, בת מאומצת להורים יהודים, להתגייר, ועד היום לא נמצאה תעודת הגיור, שבלעדיה לא יכולים רויף וילדיה לקבל סיוע בשכר דירה

תגובות

השורה התחתונה בסיפור של אידה רויף היא, שאם אדם אחד במשרד אחד יזיז מסמך אחד ממקום אחד למקום אחר - חייה יוכלו להיות טובים יותר. זה מאוד פשוט, אבל משום מה זה לא קורה. רויף היא קורבן של מערכת עצלה, אטומה ומנוונת. הדבר היחיד שזז בעניינה הוא המחיר שהיא משלמת, ההולך וגדל.

רויף, בת 51, עלתה לישראל ב-1977 ממולדובה. ילדה מאומצת להורים שעלו לישראל מתוקף יהדותם. המשפחה התגוררה בנהריה, בעכו, באשקלון, בקרית גת - ההורים לא מצאו את מקומם והפרנסה היתה מצויה בקושי.

רויף נישאה בגיל 18, לחבר הראשון, אולי כחבל הצלה. מהר מאוד נולדה בת ואחר כך הילד השני, ואז התברר שהבעל הגיע לישראל בתקווה למצוא כאן מקלט מפשעים שביצע בחו"ל. הוא הוסגר ונכלא באיטליה והיא נותרה לגמרי לבד. הדרך היחידה להשתחרר מכבלי הבעל ומעגינותה, הסבירו לה אז בבית הדין הרבני, היא גיור לחומרה. הוריה, שנפטרו בינתיים, אמנם היו יהודים, אך בשל היותה ילדה מאומצת היה עליה לעבור את התהליך כולו.

רויף הסכימה מפני שלא רצתה שילדיה ייחשבו ממזרים ויצאה לדרך, מאז ועד היום היא מקיימת אורח חיים דתי ומקפידה על שמירת מצוות. את הילדים היא שולחת לבתי ספר ממלכתיים דתיים, היא שומרת שבת והולכת לבית כנסת. בחלוף השנים הכירה בן זוג חדש. עוד שני ילדים נולדו, היום בני שש ושמונה.

ואולם, האב השני פשוט הסתלק אחרי לידת הילד הקטן והוא אינו מוכן לשלם מזונות, או לקחת חלק בגידול הילדים. שוב מצאה עצמה רויף לבד, עובדת בחברה לסיעוד קשישים, משתכרת בקושי 2,000 שקל בחודש ומקבלת 1,900 שקל השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. רק שכר הדירה בקרית גת הוא 1,300 שקלים. רויף לא מקבלת דמי מזונות מהביטוח הלאומי, משום שקצבת הבטחת הכנסה מבטלת את הזכאות לדמי מזונות. התוצאה היא מאבק מתמיד על הבחירה בין צרכים בסיסיים כמו מכולת, חשבונות חשמל וכדומה.

רק בחומרי הלימוד של הילדים היא לא חוסכת, זה הכי חשוב לה. שילמדו, שיהיו להם חיים טובים יותר מאלה שלה.

כאן מגיע החלק האבסורדי. רויף זכאית לסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. אלא שבמשרד השיכון דורשים אישור שיוכיח כי עברה גיור. כשפנתה לבית הדין הרבני לקבלת האישור, הודיעו לה שם שעליה לעבור שוב גיור מחמיר.

לא משנה שכבר עברה גיור כזה בעבר, לא חשוב שמדובר בהליך לא פשוט - בלית ברירה היא הסכימה. גם היא וגם הילדים הקטנים עברו את הליך הגיור לחומרה בתל אביב, הילדים אף עברו הקזת דם בגיל שבו אירוע כזה הוא מאוד טראומטי.

בשעה טובה נגמר הכל בנובמבר 2009. רויף קיבלה הבטחה שבתוך חודש-חודשיים תקבל תעודת גיור. זו מעולם לא הגיעה. "אני לא יודעת מי אשם שאין לי תעודת גיור. הם אומרים שהתיק שלי היה אצל הרב דרוקמן, שהיה צריך לחתום, והועבר לרב רפאל פרץ. לפני שבוע שוב אמרו שהם מטפלים בזה. מ-2009 זה בטיפול", אומרת רויף. "את הגיור עשיתי בתל אביב. כל המסמכים הגיעו לקרית גת, מקרית גת הם שולחים לירושלים. זה סיפור מאוד מסובך וקשה לתפוס אותם".

פנינו למשרד השיכון, שם מבקשים רק את תעודת הגיור, ומדגישים שמדובר בבקשה לגיטימית. פנינו לבית הדין הרבני בקרית גת, אבל גם אנחנו לא הצלחנו לתפוס אותם. פנינו למשרד ראש הממשלה, האחראי על אגף הגיור, ומשם טרם חזרו עם תשובה אחראית לשאלה מה עלה בגורלו של מסמך אחד תמים, ולמה צריכה אשה אחת, שעובדת קשה, לסבול כל כך הרבה זמן.

אם האדם אשר על שולחנו נמצא המסמך המדובר קורא את הדברים - אנחנו פונים אליו בבקשה: אנא שחרר אותו, ותן לרויף ולילדיה אפשרות לנשום קצת לרווחה.

מעקב אחרי ניצולי השואה | מדוע מותירים הכללים פרצה לעורכי דין חמדנים

אלכסנדרו מבקש שלא ננקוב בשם משפחתו. אין הוא איש ריב ומדון והוא אינו רוצה ששמו יוזכר בהקשר של ויכוח. ובכל זאת, הוא מוצא את עצמו במאבק לא פשוט מול עורך דין גדול ואינו רואה מוצא ממנו.

אלכסנדרו, ניצול שואה בן 88, מרותק לביתו. כל שלושה חודשים, מאז שנת 2000, הוא מקבל 871 יורו מגרמניה באמצעות ועידת התביעות. לפני כשנה התברר לו שהוא יכול לתבוע תוספת קצבה על שהייתו בגטו. מדובר בכ-300 יורו נוספים בחודש. אלכסנדרו לא ידע שהוא יכול להגיש את הבקשה לבדו ופנה לגרמניה באמצעות עורך דין, שהחתים אותו על ייפוי כוח ועל דרישת התשלום אחרי שיקבל את הכסף.

כשהגיעה התשובה מגרמניה התברר שהוא אכן זכאי לתוספת, ושיקבל גם סכום רטרואקטיבי - לתשעה חודשים. אלא שדרישת התשלום של עורך הדין עומדת על 15% מהסכום - למשך חמש שנים. עורך הדין רוצה את הכסף בעבור החמש שנים עכשיו, גם אם אלכסנדרו - שהלוואי שיאריך ימים - לא יזכה לקבל אותו.

לכאורה כל זה עומד בתנאי ההסכם, אלא שהאוצר הודיע לפני כחודשיים שהכללים משתנים, ומעתה הסכום המרבי שרשאים עורכי דין לגבות מניצולי שואה הוא 6,580 שקלים פלוס מע"מ, סכום נמוך בהרבה מדרישת התשלום מאלכסנדרו. אלא שפנייה לאוצר גילתה תמונה עגומה: מתברר שהתיקון בעניין שכר הטרחה תקף רק לחוק נכי רדיפות הנאצים, כלומר למי שמקבל את הרנטה מישראל ואינו חל על מי שמקבלים כסף מגרמניה. יו"ר הרשות לזכויות ניצולי השואה, עופרה רוס, הבטיחה לבדוק את האפשרות להחיל את הגבלת התשלום על ניצולים נוספים, אך כרגע זה המצב.



רויף. הילדים נדרשו לעבור הקזת דם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו