בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 56 שנה: תיאטרון הקאמרי עולה לבמתו החדשה בתל אביב

תגובות

בעמוד הראשון של "הארץ" ב-18 בפברואר 1955 התפרסמה תמונה גדולה של אולם התיאטרון החדש שברחוב נחמני מספר 4 בתל אביב. מתחתיה, טקסט קצר תיאר את המראה בפיוטיות שלרוב לא יימצא מקומה בעמוד הפותח של העיתון החדשותי.

"האולם הריק של התיאטרון החדש של הקאמרי בתל אביב פוער כאן את פיו כמו מסכה טראגית של שחקן יווני", נכתב בו. "ריח הטיח, הסיד והצבע הטרי עדיין עומד בחלל האוויר, אך עד מהרה יבואו במקומו ריחות בושם חריפים יותר: לילה לילה, החל מאמש ועד ש'התיאטרון החדש' ייהפך ל'תיאטרון הישן', ישבו על כסאות אלה מאות נשים וגברים, כשמבטיהם ואזניהם מרותקים אל הבמה, שעליה יפיקו שחקני הקאמרי את אותן התמציות העזות של צער וצחוק, של עלילה וסבל, של כסל וחכמה, של שנאה ואהבה, של טוב-לב ורשעות שאנו מכנים בשם מ ח ז ו ת. ?כל העולם במה וכל בני האדם משחקים' - ותפקיד רובנו אינו אלא לשבת במתיחות סבילה על כסאות התיאטרון ולעקוב מתוך חרדה אילמת אחר הדרמה הגדולה המתחוללת לעינינו על במת העולם".

עשר שנים מלאו לקאמרי בעת שנחנך משכנו החדש, הקבוע; עשר שנים מאז יוסף מילוא, כבן 30, שבגיל 4 עלה מצ'כיה עם הוריו לארץ ישראל, ייסד יחד עם אשתו ימימה ושחקנים נוספים את התיאטרון. "בימים בהם מתחסלים תיאטרות ותיקים", כתב ב"הארץ" ד"ר חיים גמזו, ברמזו ל"מטאטא" ו"לי לה לו", "הרי זהו מאורע גדול בחיי התרבות בארץ. בולטת עוד יותר הצלחתו הבלתי רגילה של תיאטרון שהחל את קיומו ללא תמיכת מוסדות, ללא גושפנקת הסתדרויות וארגונים, אלא מכוח יזמתם, מרצם, ואמונתם של קומץ אנשים צעירים".

בעוד שורשיו של הבימה היו נטועים ברוסיה, הקאמרי היה בעיני המבקרים והקהל התיאטרון הישראלי האמיתי הראשון: כזה שנוצר בשנים שבין סוף מלחמת העולם השנייה לקום המדינה, והיה הראשון להעלות את מה שכינה גמזו "מחזה ארצישראלי ממש, שמחברו היה סופר צעיר משלנו, גבורו הראשי - צבר, יליד הקיבוץ; הבמאי שהעלה מחזה זה היה חניך הארץ אף הוא. ?הוא הלך בשדות' מאת משה שמיר, בבימויו של מילוא, עם בן-עמוס בתפקיד הראשי, היתה הסנונית הראשונה של המחזה הארצישראלי".

אין תמה אם כך שכאשר משפחת מוגרבי, שבבניין בבעלותה הציג התיאטרון, הערימה קשיים על הקאמרי בתנאי השכירות של האולם, החליט שר האוצר לוי אשכול להפקיע חלק מן הבניין מידי המוגרבים לעשר שנים "מפני שהוא דרוש באופן דחוף לצורכי הציבור". הצו, מ-1954, היה ראשון מסוגו בישראל; אבל אין זה שינה את תנאי האולם, שמישהו ב"הארץ" תיארו כ"אולם צפוף שריח של עובש נישא בו ושום מאווררים ומתקני אוורור לא הספיקו לגרשו משם". ובכל זאת הכל הופתעו כאשר הצליח התיאטרון הקטן והצעיר יחסית לגייס הלוואות ותרומות לבנייתו של משכן קבע, שתוכנן מהיסוד בליוויים של בכירי בוני התיאטרון בעולם.

בבנייתו, כאילו נוספה קורה תומכת ליסודות המדינה הצעירה עצמה. "אכן, אומרים שהבניין הוא נאה", כתב עורך מדור "תרבות וספרות" בעיתון, שיש בו "כל מיני שכלולים בימתיים - אך לא זה העיקר. דומני, כי העיקר הוא אותה דחיפה להכות שורשים, להקים ויהי מה בית של קבע. לא אוהל מועדים, ואף לא משכן ארעי, אלא מספר אמות של קרקע ושל קירות ושל גג שהם מיועדים לתכלית קבועה אחת - התיאטרון הקאמרי".

לחנוכת התיאטרון הגיעו ראש הממשלה משה שרת, שרי ממשלה והרמטכ"ל. שרת בירך את הקאמרי, "שהוא יצור תקופת השנים של סער חיינו, מאבק מר והישגים רבים"; ובן גוריון אמר: "היתרון היחידי שאני יכול למצוא בקאמרי, שהוא השתכן בתל אביב ולא במדבר פארן". בערב הבכורה הציגו השחקנים את "כטוב בעיניכם" מאת שייקספיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו