בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העליון: יהודי חברון לא יקבלו את רכושם מלפני 1948

מכה ליישוב היהודי בפסק דין עקרוני על השבת נכסים

תגובות

ביישוב היהודי בחברון חגגו השבוע את החלטת שר החינוך, גדעון סער, לשלוח את תלמידי בתי הספר לסיור מורשת במערכת המכפלה. אבל בצד ההחלטה הזו פסק בית המשפט העליון בשבוע שעבר נגד היישוב היהודי בעיר, וקבע שיהודים אינם יכולים לקבל רכוש שהיה להם בחברון לפני 1948 ואינם זכאים לפיצוי עליו.

מאז הוקמה ההתנחלות בחברון ב-1980, דורשים מתנחלי חברון שוב ושוב להחזיר רכוש יהודי נטוש לידיים יהודיות. מדובר בנכסים רבי היקף ובהם קרקעות בכמה מקומות: השוק הסיטונאי, מתחם בית הדסה, בית רומנו, בית חזקיה, תל רומיידה ושדה סמוך לתל רומיידה. בעבר שימש הרכוש היהודי הנטוש בסיס להתנחלות היהודית בעיר. שכונות אברהם אבינו, בית הדסה ותל רומיידה נבנו על בסיס זה. בית המשפט העליון קבע בעבר שיש להתחשב ברצון הבעלים בקביעת ייעוד הנכסים, אך דחה עתירות להשיבו.

ב-1948, לאחר הכיבוש הירדני, הועברו כל הנכסים לאפטרופוס הירדני על נכסי אויב. הירדנים הרסו חלקים נרחבים ברובע היהודי ובשנות השישים הקים שם המלך חוסיין את השוק הסיטונאי. ב-1967 החליט שר הביטחון אז, משה דיין, להמשיך בפעילות האפוטרופוס הירדני, הפועל כעת תחת המינהל האזרחי. האפטרופוס אמור לתפעל את הנכסים ולשמור עליהם.

חלק קטן מהנכסים בגדה הוחזרו לבעליהם היהודים. ב-1997 החליטה הממשלה שגורל הנכסים יוכרע בהסכם מדיני. אחד הנפגעים מהחלטה הוא יוסי עזרא מירושלים. משפחתו היתה האחרונה שעזבה את חברון ב-1947, יום למחרת החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל. היום הוא מנהל מאבק משפטי לקבל חזרה את בית הוריו, ליד שכונת אברהם אבינו. "זה לא רכוש נטוש, זה רכוש גזול", אמר.

באחד הסכסוכים המשפטיים תבעה משפחת ולירו מהמדינה 20 מיליון שקל. אבי המשפחה, מואיז, איש עסקים רב מוניטין, רכש בחברון קרקעות בשנות ה-30 של המאה ה-20. הקרקעות נתונות היום בשטח בשליטת ישראל, שאסור לנוע בו. לטענת המשפחה, מאז 67' ביקשה לקבל את הקרקעות והמינהל האזרחי דחה את הדרישה.

עתירת משפחת ולירו נידונה בעליון ארבע שנים. בשבוע שעבר פסקה השופטת אילה פרוקצ'יה נגד היישוב היהודי. היא קבעה שלמשפחת ולירו לא מגיע פיצוי על הקרקעות והוסיפה: "נקודת המוצא היא, אכן, כי פתרון בעיית נכסי היהודים באזור יהודה ושומרון מקומו במסגרת משא ומתן מדיני. שחרור קרקעות המוחזקות כרכוש אויב בידי הממונה הישראלי לבעליהן המקוריים או תשלום שווה-ערכן שלא במסגרת הסדר שלום, עלולים לפגוע בסדר הציבורי, ולגרור לתסיסה העלולה להפריע את שלום הציבור ולהעצים את היריבות באזור. מדיניות הרשות, שעל פיה גורל הנכסים באזור המוגדרים 'נכסי אויב' ייקבע במסגרת הסדרים מדיניים עתידיים, הינה סבירה".

עניין נכסי היהודים בעיר עומד במרכז עתירה נוספת לבג"ץ, שהגישו שני פלסטינים ותנועת שלום עכשיו, באמצעות עוה"ד מיכאל ספרד ושלומי זכריה. לפלסטינים היו חנויות בשוק הסיטונאי, שנסגר לאחר טבח ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים. חלק מהחנויות שימשו להרחבת בתי יהודים. הפלסטינים מבקשים לפנות משם את המשפחות ולשמור על זכויותיהם בנכס.

אורית סטרוק, מנהלת המחלקה המשפטית ביישוב היהודי בחברון, הגיבה "אנחנו ביקשנו שהמינהל יקצה את הנכסים ליהודים במקום לערבים. דרשנו להחזיר את הרכוש לבעלים או לתת להתיישבות. רוב הבעלים תיאמו את דרישותיהם אתנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו