בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות | בנימין שפריר, מוביל בחינוך המיוחד, 1928-2011

תגובות

בנימין שפריר (שפיצר) נולד בדטה שברומניה ועלה עם משפחתו ב-1940 במסע מפרך דרך טורקיה, סוריה ולבנון. כנער בנתניה סייע לפרנסת המשפחה כמלטש יהלומים והתבלט בפעילותו הנמרצת בתחומי חינוך, חברה ותרבות. אחרי שירות כנוטר במשטרת היישובים לחם בתש"ח בחזית המרכז ונפצע פעמיים. אחרי המלחמה יצא בשליחות ביטחונית לפאריס, שם סיים את לימודיו בבית הספר הגבוה ללימודים סוציאליים.

עם חזרתו לארץ הצטרף למחנך משה טוקאייר והקים בפרדס חנה פנימייה לילדים עם בעיות - "ז'קו ודני, מאיר וסאשה, מרים ודבורה", כפי שכתב בספרו "להיות מעורב", "בני קיבוצים וילדי עליית הנוער שעלו בלי הוריהם, יוצאי שכונת רחביה ומושבי עובדים בעמק ותושבי ואדי סאליב בחיפה... וילדים שנולדו בברגן בלזן".

אחרי שנה אינטנסיבית חש כי "עלי לממש בכוחות עצמי כל אשר מצאתי מתעורר בי וכל אשר למדתי". הוא יצא להקים חוות נוער בבאר יעקב עם אשתו שושנה והבן אבירם בן השנה - אוהד יצטרף למשפחה מאוחר יותר. ב-1952 חזר לנתניה לנהל את "בית הספר המיוחד ע"ש יהודה הלוי" ובתוך זמן קצר הצליח להופכו למוסד חינוכי לדוגמה. "הרשה נא לי להביע את הערצתי לעבודתך החשובה", כתב לו אשר ריבלין, מנהל מחלקת החינוך בעירייה, "זוהי חלוציות במשמעותה העמוקה ביותר".

טיול בקיבוץ גבעת חיים איחוד ב-1957 הביא להחלטה החשובה בחייו - להצטרף לקיבוץ ולהקים בו את "כיתת בנימין" לחינוך מיוחד. 36 שנים (ובהן שלוש שנות שליחות ציונית בשטוקהולם) הוא היה הרוח החיה במפעל הזה, שהתרחב ל"כיתות בנימין", ועם פרישתו - ל"שפרירים". אלפי חניכים, שהגיעו מסומנים כ"בעייתיים", סיימו את "שפרירים", שירתו בצה"ל, הקימו משפחה ובנו קריירה. נחשון רימר, אחד הבוגרים, נזכר באווירת הקבלה והתמיכה שהשרה שפריר במוסד: "בימי ראשון, כאשר היינו חוזרים מסוף השבוע, מר בנימין שפריר היה מקבל את פנינו, עומד בפתח משרדו, זרועותיו לצדי גופו, חיוך רחב נסוך על פניו, ועיניו קורנות - כאם הבודקת אם כל ילדיה חזרו בריאים ושלמים. ואז, בעודנו עוברים בסך, ליווה אותנו במלה חמה, בהערה, או במלת עידוד אישית".

ב-1984 הוענק בזכותו פרס החינוך למסגרת בגבעת חיים, וב-1996 זכה בעצמו בפרס, על מפעל חייו החינוכי. שנה אחר כך הוענק לו פרס דומה על ידי השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה. בספרו "והמנגינה נמשכת" גילה כיצד אפשר להישאר מעורב גם בפרישה.

גיסו אברהם הרצוג, שכתב עמו מאמר לספר בארצות הברית על "חידושים בחינוך הקיבוצי", אומר, כי "בית ספר "שפרירים" נהפך למרכז עלייה לרגל למחנכים, אנשי מקצוע, סטודנטים ומבקרים רבים מהארץ ומחו"ל". לדבריו, מה שמסמל אולי יותר מכל את פירות התגשמות חזונו החינוכי הוא משפט של תלמידת י"ב, שכתבה בסיום לימודיה: "כשבאתי לגבעת-חיים הייתי משהו, אני עוזבת היום ואני מישהו".



בנימין שפריר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו