בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים בשוליים | תקוע בבית

רק מעלית מפרידה בין אורי השאש, נכה בכיסא גלגלים, לבין מידה של עצמאות וחופש תנועה. משרד השיכון מוכן לתת הלוואה, אך לא סיוע. הסיבה? הכנסה גבוהה מדי

תגובות

כשאורי השאש היה בן 19 הוא עבר תאונת דרכים. הרגע הנורא הזה, שבו נגרם לו קרע בכבד והוא היה נתון בסכנת חיים, הביא אותו למקום שממנו הוא לא מצליח להרים את הראש. היום השאש בן 51. נזקי התאונה ההיא עדיין ניכרים בגופו, אבל הוא לא הוכר כנכה משרד הביטחון, משום שהתאונה אירעה כשהיה בחופשה מהצבא.

להיות נכה של משרד הביטחון זה לא תענוג גדול, להיות נכה בלי משרד הביטחון זה סבל מתמשך. השאש חי עם פגיעת גב קשה, אבל במשך השנים הוא הצליח לעבוד ולהתחתן. נולדה לו ילדה והוא אף הצליח לרכוש דירה קטנה באשקלון, קומה שנייה בלי מעלית, עליה הוא עדיין משלם משכנתה.

לפני כתשע שנים הבעיות בגב החמירו. השאש נאלץ להפסיק לעבוד והחל בסדרת טיפולים. מצב הכלכלי הידרדר והחובות החלו להיערם. כשהתיקים בהוצאה לפועל איימו לבלוע את חייו הוא החל בהליך של איחוד תיקים. השאש משלם מאות שקלים בכל חודש, כדי לסגור את חובותיו, והוא עתיד להמשיך ולשלם עוד שנים רבות.

לפני ארבע שנים חלה הידרדרות נוספת במצבו והוא התקשה ללכת. השאש עבר מספר ניתוחים בגב התחתון ובצוואר. בשנתיים האחרונות עבר ניתוחים נוספים, האחרון שבהם הותיר אותו מרותק לכיסא גלגלים. עכשיו גם דירתו הקטנה היתה לו לכלא.

נכה בכיסא גלגלים בקומה שנייה ללא מעלית הוא למעשה שבוי בביתו. כל יציאה וכניסה הם מבצע לוגיסטי הכרוך בעלות כספית ובצורך להסתייע באנשים אחרים. השאש מצמצם למינימום את היציאות מהבית ועושה זאת בעיקר לטיפולים רפואיים.

מצויד בהמלצות רופאיו השאש פנה למשרד השיכון בבקשה להתקנת מעלון או מעלית בבניין, אבל נענה בשלילה. לפנייתנו, הסבירו במשרד כי כל הכנסות המשפחה, כולל שכר עבודה וקצבאות, מגיעות ל-10,113 שקלים ולכן, "הוועדה למוגבלים בניידות אישרה סיוע להתקנת מעלון בסך 78,741 שקלים, בהלוואה של 4% ריבית".

הכלל במשרד השיכון הוא שככל שההכנסה גבוהה יותר הסיוע קטן יותר. בשל הכנסתם, בני הזוג השאש הם לא זכאים למענק ממשרד השיכון אלא להלוואה בלבד. גם ועדת ערר אליה פנו קבעה שהם זכאים להלוואה בלבד, אף לא לשקל אחד סיוע. לו היה מישהו שם יוצא לבדוק את המציאות ולא רק מסתכל על המספרים, היה מבין שחייבים לנהוג אחרת. לבני הזוג השאש יש בקושי מה לאכול. הרעייה משתכרת אמנם 6,832 שקלים בעבודתה כגננת ואורי מקבל קצבת נכות בגובה 3,000 שקלים, אולם הנטו קטן בהרבה.

זה מעבר להלוואות הרבות, לאיחוד התיקים, להוצאות על הנכות של אורי. הם כבר לא מושכים כסף מהבנק, אבל במשרד השיכון חושבים שמדובר ברוטשילד על גלגלים. בכל יום חמישי מגיע לפתח הבית פעיל של עמותה ומשאיר להם קצת אוכל, גם בעירייה יודעים ולא לוחצים עם החובות שהצטברו שם. חוץ מזה, עלות בניית המעלית או המעלון גבוהה בהרבה מהסכום שנקבו בו במשרד השיכון, שכן יש לבצע שיפוץ בחדר המדרגות שיאפשר את הבנייה. הם לא יכולים לעמוד בזה.

"שלחתי למשרד השיכון את כל החומר, אבל הם אומרים לי לא מעניין אותנו ההוצאות שלך, מעניין אותנו כמה אתם מרוויחים - מה זה עוזר אם אין לי מה לאכול בבית?" אומר השאש. "ההוצאות האלו, זה לא כי הייתי חסר אחריות, זה הפגיעה שלי, זה כל התקופות שהייתי בבית חולים. התשובה של משרד השיכון פשוט לא רלוונטית".

אבל זה המצב, וכל עוד הם תקועים שם במגדל השן, השאש תקוע במגדל הצרות שלו. זה לא שהשמיכה קצרה, זה לא שאין כסף, זה רק שלא רואים שם אנשים בעיניים. שר השיכון, אריאל אטיאס (ש"ס), חרת על דגלו שינוי ונראה שכוונתו טובה, אך הדברים אינם מחלחלים לשטח.

מעקב אחרי ניצולי השואה | אם לא יימצא תקציב, תיסגר המועדונית של "עמך"

"הצילו אותנו מרוע הגזירה", כותבת לנו יהודית שוש, ניצולת שואה מנס ציונה. "אני בת 83 ומשתתפת בפעילויות ?עמך' מזה שבע שנים, ואתי עוד 44 אנשים בני גילי, בעלי גורל משותף - היטלר. מה לעשות, נשארנו לחיות יותר מדי והפכנו לנטל על החברה".

את הדברים האלה כתבה שוש אחרי שקיבלה את ההודעה, שהסניף של עמותת "עמך" המסייעת לניצולי שואה, אליו היא הולכת, עומד להיסגר. פעמיים בשבוע הם באים לשם, עשרות ניצולי שואה שמוצאים כדבריה, "פינת נחמה ובעיקר אוזן קשבת". דמי החבר הם 50 שקלים בחודש, אבל התמורה שווה הרבה יותר.

בעמותה, כותבת שוש, דואגים להרצאות, טיולים, מסיבות בחגים, תשומת לב בימי ההולדת, ואפילו התעמלות. "יש בשביל מה לקום בבוקר ופשוט מחכים ליום המפגש", היא מסכמת. כל זה לא יקרה יותר והסיבה מוכרת - אין תקציב. מתברר שהמדינה אינה מממנת מועדוניות של "עמך" וגם התקציבים המועברים לרשויות לטובת הקשישים אינם מיועדים לפעילות הזאת.

אחרי שבעמותה בדקו כל אופציה אפשרית, אומר מנהל הפרויקטים ד"ר נתן קלרמן, הוחלט בצער לסגור את הסניף. "אנא, עזרו לנו, אל תשליכנו לעת זקנה", מבקשת שוש בעצב.

התקווה היחידה כרגע היא סכום כסף שאמור להיות מועבר השבוע ממשרד הרווחה לעיריית נס ציונה, שאולי יוקדש לטובת המועדונית. ההחלטה תתקבל ביום רביעי ויש לקוות שהיא תהיה חיובית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו