בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

23.02.1942/הסופר סטפן צווייג ורעייתו התאבדו

היום לפני 69 שנה:

תגובות

"ב-24 בפברואר 1942 הגיעה לארץ ישראל הידיעה מניו יורק: יום קודם לכן, ב-23 בחודש, שמו קץ לחייהם הסופר סטפן צווייג ואשתו השנייה, לוטה, בעיר פטרופוליס ליד ריו דה ז'נירו בברזיל. "במכתב שהניח רשם: ?מרצי הגיע אל קצו בעטיין של שנות נדודים ארוכות כאדם בלי מולדת", דיווח אז "הארץ". "'לכן חושב אני כי הגיע הזמן לשים קץ לחיי שהיו קודש לעבודה רוחנית, בהכרה שחופש הכלל והפרט הוא נכסו היקר ביותר של אדם עלי אדמות. אני מברך בכל לבי את ידידיי. אולי יותן להם לראות את העולם אחרי לילה ארוך כל כך! אני, סבלנות חסרתי. על כן אלך'". לאשתו הראשונה כתב: "אינך יכולה לתאר לעצמך עד כמה אני מלא שמחה מאז הגעתי להחלטה זו".

צווייג, יהודי יליד אוסטריה שנודע בעולם כאחד מגדולי הסופרים בשפה הגרמנית, היה בן 61 במותו. הוא, שכתב עשרות נובלות, ביוגרפיות ומסות; שתרגם מיצירות סופרים אחרים ושספריו תורגמו ליותר מ-30 שפות - נאלץ לחזות בשריפת ספריו עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, ובהוצאתם אל מחוץ לחוק ב-1936. הוא מעולם לא הסגיר את יהדותו ביצירתו הספרותית ולא הזדהה יתר על המידה עם מקורותיו. כעת ראה איך כמה מחבריו הסופרים מפנים לו עורף בשל היותו יהודי.

הוא נמלט מהנאצים, תחילה ללונדון, אחר כך לארה"ב ולבסוף לברזיל. בשנים המעטות שעשה שם עלה בידי צווייג להיות למשורר אהוד במדינה. הוא כתב עליה ספר, "ברזיל, ארץ העתיד", שבו גולל את ההיסטוריה הברזילאית ותיאר את נופיה באהבה. "צווייג היה האיש שהצליח לא רק להיות אורח מפורסם, אלא להיעשות ממש משוררה של בראזיל", נכתב עליו ב"הארץ" שנים ספורות לאחר מותו. "והדבר ברור. העם הבראזילי, החי במעבר בין שתי תקופות, נהנה מספרו של צווייג על בראזיל, המטעים את הצדדים החיוביים של חיי התרבות והחברה, והמכסה את הצדדים הפרובלמאטיים (...) מומחה סיפר לי", הוסיף בעל הטור הלא-חתום, "שבדרך כלל מגיע ספר בבראזיל לתפוצה רק של כמה אלפי טפסים, וספרו של צווייג זכה לתפוצה של 100,000-150,000".

היכולת למכור את ספריו בעולם החופשי מאחיזת הנאצים "גאלה אותו מן המצוקה החומרית, המקשה כל כך את חייהם של רוב הפליטים", ציינה ב"הארץ" מרגריט מרשל, חודשים ספורים אחרי התאבדותו. אבל שגשוגו בארץ החדשה לא הקל את מצוקתו הרוחנית. "צווייג, איש וינה ויהודי, היה מעל לכל איש אירופה", כתבה מרשל. "התעניינותו הרבה בספרות, שהתחילה בגיל צעיר ביותר, וכושר נפשו המפליא לקלוט ולעכל ולתרגם אידאות, הפכה אותו לאחד המתווכים של התרבות האירופית. הוא היה ידידו של כל סופר בעל חשיבות; הוא גם היה הפטרון והאב לכל סופר מתחיל ולא ידוע". עם תום מלחמת העולם הראשונה היה צווייג אחד הראשונים "שיצא לתקן את ההריסות התרבותיות והפילוגים התרבותיים שהביאו אחריהן".

והנה ראה איך שוב נחרב הכל, הפעם ללא תקנה. "לגבי צווייג - הבלתי פוליטי, ההומאניסט, הסופר ואך סופר - היתה בתמוטתה של אירופה משום בוא קץ לעולם", כתבה מרשל. "הוא אשר סייע בבניינו, בשמירת קיומו, בהעשרתו, עולם שהיה בנו האהוב והמחונן". אמנם, הוא הרבה לנסוע ולטייל בעולם; אבל "אם כי היתה זו זכותו לחוש את עצמו כמו בבית בכל מקום אחר בעולם החופשי, הרי על פי האמת, היה יכול לחוש כך רק באירופה, זו שעכשיו הוכתה לרסיסים".

באחד המכתבים האחרונים ששלח, אל הסופר פירטל, בינואר 1942, כתב צווייג: "כל אשר קרה עכשיו אולי יביא תועלת לדור הבא או לדור שאחריו, אבל לא לדורנו אנו; וכל אלה המסתלקים בחשאי הם אולי הפקחים שבנו; חייהם נשלמו בו בזמן שאנו נגרר כצללי עצמנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו