בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור הכורים הצ'יליאנים - מכרה זהב יחצ"ני להסברה

הכורים הצ'יליאנים צעדו בוויה דולורוזה עם כובע "ישראל אוהבת אותך", כשאינם יודעים שהם פיונים במסחרה אדירה

תגובות

לאחר ששרדו שבועות מייאשים בבטן האדמה ונראה היה שעברו את הרע מכל, הכורים הצ'יליאנים שהגיעו שלשום לישראל כאורחי משרד התיירות התקבלו בטוקבקים בנוסח "למי יש כוח אליהם כבר" ו"חבל על הכסף שלנו". העיתונות ביקרה את המלון היוקרתי שהם קיבלו. הציניות הישראלית מגיעה לידי כך שגם אנשים יוצאי דופן כאלה כבר לא מזיזים גבה.

לציבור המקנא בפנסיון המלא אין מושג כמה משלחות סרק טסות לכאן ומכאן. לכורים בוודאי מגיע הלוקסוס הרבה יותר מאוכלי החינם הממלאים את הכנסים העקרים והקוקטיילים. לא אתפלא אם סיבה עיקרית לכך שאין שלום היא ועידות הדו-קיום המדכדכות הללו. המהפכות במצרים ובתוניס התרחשו בלי כנסים רדומים על "מהי דמוקרטיה". ואולי קרתה בגלל היעדרם.

והנה אנשים טובים שהיוו השראה לעולם כולו, מי שכל חייהם עבדו בפרך. מתי נחשפים בתקשורת פועלים פשוטים? לא פוליטיקאים, גנרלים, או מומחים-לענייני-משהו בעלי תבונה של עש? אולי הכעס של הציבור פרץ החוצה כי חריג שאנשים רגילים מקבלים טיסה חינם: איך מזמינים אנשים שהם ממש כמונו למלון חמישה כוכבים, כשאנחנו תקועים בטלמרקטינג?

אתמול התפללו הכורים בהתרגשות בכנסיית הקבר בירושלים, כשאינם יודעים שהם פיונים במסחרה אדירה ובתחרות בין שני משרדים ממשלתיים מיותרים. "יולי אדלשטיין, שר ההסברה, משתגע מקנאה בסטס מיסז'ניקוב, כי משרד התיירות הביא את הכורים. השקעה של חצי מיליון דולר מקבלת חשיפה של חמישה-שישה מיליון ואני לא מחשב את כל הרשתות הנוצריות הפסיכופטיות", מבאר מישהו ממשרד התיירות.

והיו גם קרבות התקשורת. כתבת עדינה מעיתון נוצרי הזהירה שידרסו אותי: "הם מאוד אלימים, הצלמים הישראלים". הצלמים הזועמים דורשים אישור לצלם בכל מקום, גם בחלקת התפילה. אבל אריה המדריך שומר על הכורים בגופו ממש: "יש אישור עד פה", הוא נוזף. ובכל זאת הצלמים נדחפים וחלקם נעלבים. "זרק אותי באלימות המדריך שלכם", יילל אחד ובסוף קיבל אישור כניסה לאזור התפילה. "זה גיהינום, פרופוגנדה של משרד התיירות שלא יודעים לעבוד", זועם צלם שפעם התארחתי אצלו בברביקיו. "הם כל הזמן דוחפים אותנו. לאן נגיע עם השטות הזו?".

ויש גם ויכוחים על בלעדיות בין גופי התקשורת המסקרים שמגיעים עד לצעקות.

מאחורה עומד סטס מיסז'ניקוב, משקיף על הכול בפאסון. רפי בן חור, סמנכ"ל בכיר במשרד התיירות ומי שזכה לככב בהכרעת הדין במשפט משה קצב, מציע שהשר יתקרב לכורים יותר כדי לסחוט תמונות משותפות, אבל הדובר אמנון ליברמן רוצה לשמור מרחק הגון, "שלא יהיה קרקס".

אני יוצא מהכנסייה לנשום אוויר. גבר ערבי מהמנזר היווני מתלונן: "לא מבין למה הביאו דווקא אנשים עניים מדרום אמריקה כדי לעודד את התיירות. אלה מסכנים, אין להם אוכל, איך הם יקנו כרטיס לכאן?". הוא מתלונן על קצין משטרה שנטפל אליו קודם, ועכשיו הולך מכות בצחוק עם שוטר אחר, אולי מתוך שעמום. "הוא חושב שהוא אלוהים. זה ביוב. צלם אותם לעיתון. ככה מתנהגים במקום קדוש?".

נרגשים, הכורים צועדים בוויה דולורוזה עם כובע "ישראל אוהבת אותך". "ואמוס", קורא אליהם בספרדית סוחר נואש שמנסה למכור טליתות לצד אריגים צלבניים, ללא הצלחה. הכורים בוחנים בסקרנות מנהרה ירושלמית עתיקה. "זה מזכיר להם איפה שהיו", מסבירה מישהי ברצינות. הקבוצה גדולה, ונראה שאנשים יכולים ללכת בקלות לאיבוד. "דיברתי עם השר. מותר לנו כל יום לאבד עשרה אחוזים מהקבוצה", מתבדח המדריך.

והנה, משבר חדש. "מה נעשה? הם רוצים לעשות קניות", ממלמל בפאניקה אחד המלווים, קצת לפני הכותל. "שיקנו בתל אביב", מציע מישהו. מול קלידן רדום שמנגן מוזיקה חסידית, נעמדת לבדה תיירת מארה"ב ומוחאת כף לכורים.

ברחבת הכותל צרובת השמש, ממתין שר התיירות עם כיפה לראשו. התחקיר לגביו, שגילה כי במקום להיות בפגישות רשמיות משעממות, יצא לבלות, העלה לו נקודות אצלי. כתב טלוויזיה שאני לא מזהה מתייאש בקול מאחוריי, "את כל העניין של ההתרגשות והקתוליות מיציתי אתמול, לא יודע מה כבר אחדש היום".

רב הכותל, שמואל רבינוביץ', פותח בברכות לכורים. מיד עם המלים הראשונות, המגבר מת. זה רגע מביך. מישהו ממשרד התיירות ניגש אלי כדי להסביר שהמגבר לא קשור למשרד. כשמיסז'ניקוב עולה לדבר, שני אנשים מכים את הרמקול, אולי יעבוד. מצחיק שעם השקעה של חצי מיליון דולר צריך לדפוק על רמקולים, אבל לבסוף זה מצליח ושומעים משהו.

שני רבנים נחמדים מתקרבים בסקרנות. "תראה איפה הכורים באו להודות על זה שניצלו? בכותל", משוויץ אחד מהם.

- קודם הם היו בכנסיית הקבר.

"אבל גם בכותל. זה אומר הכול".



הכורים הצ'יליאנים על רקע העיר העתיקה, אתמול


הכורים הצ'יליאנים בכותל, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו