בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתיבה בן יהודה הלכה לעולמה בגיל 83

בן יהודה, אשר נודעה בסגנונה המחוספס ובאהבתה לתקופת הפלמ"ח, חיברה למעלה מ-20 ספרים, בהם המילון העולמי לעברית מדוברת

תגובות

אשת הפלמ"ח, המשוררת ושדרית הרדיו נתיבה בן יהודה הלכה היום (שני) לעולמה, בגיל 83. בן יהודה נודעה בסגנונה המחוספס ובאהבתה לתקופת הפלמ"ח, אותה האדירה בתוכניות הרדיו שלה. היא חיברה למעלה מ-20 ספרים, המוכר שבהם הוא המילון העולמי לעברית מדוברת שכתבה יחד עם דן בן אמוץ.

בן יהודה שידרה ברשת ב' של קול ישראל במשך 14 שנים את תכניתה הלילית "נתיבה מדברת ומקשיבה", ובמסגרתה הגישה לשידור שירים מימי קום המדינה בליווי שיחות עם מאזינים. תכנית הרדיו בהגשתה זכתה להאזנה רבה ולקהל מאזינים נאמן, לפני כשלוש שנים עברה לשדר את התכנית ברשת ג'.

תצלום: רונה יפמן

בן יהודה, בתו של ברוך בן יהודה, מנהל הגימנסיה הרצליה, היא מהנשים הבודדות שעברו קורסי פיקוד וחבלה בפלמ"ח. היא פיקדה על כוחות בגליל בזמן מלחמת השחרור. על התקופה הזו היא חיברה את ספרה "בין הספירות".

"היתה בה סתירה מסויימת", אמר עליה העיתונאי בן דורה יצחק טישלר, "היא עברה קורס מ"כים ומ"מים אבל באחת הפעולות הראשונות בגליל היא פיקדה על פיצוץ אוטובוס אזרחי באזור קרית שמונה. אחר כך זה עלה לה בבריאות, מבחינה מוסרית אני מתכוונן. היא לא השלימה עם פגיעות באזרחים. היתה בה רתיעה מפעולות לא מוסריות".

מהתכנית "נתיבה מדברת ומקשיבה" ברשת ב' של "קול ישראל":

המשורר חיים גורי, שהכיר את בן יהודה עוד מימיהם בפלמ"ח אמר היום ל"הארץ": "יש בי מידה רבה של צער על מותה. אני חושב שהזמן רק יגביה אותה כי היא היתה מיוחדת במינה. כמוני היא ילידת תל אביב, ויש בה את כל המאפיינים של הדור הזה, הארצישראלי, העברי. היא היתה חוקרת דגולה של הזמר העברי והיתה בה קינאה גדולה לעברית. ספרה על המלחמה "בין הספירות" הוא ספר חשוב ביותר משום שהוא תיעוד אישי מובהק בתוך היחד הגדול הזה שהיה הפלמ"ח. הספר הוא חושפני במידה בלתי רגילה ויש בו גם דברים שאנחנו נוטים להעלים, את הצד הנתעב במלחמה הזו".

לדבריו, "היה קשה להתווכח איתה. היא היתה אישה לא קלה ולא סולחת אבל היתה משגעת מצחוק לבדיחה טובה. בשנים האחרונות היתה בה פייסנות עם העולם. אדם קרוב אליה מאוד אמר לי כי בשפה העברית העשירה שהיתה לה היתה מילה אחת שהיא לא ידעה וזה המילה פשרה".

"לא יכולה למצוא עצמי בעורף"

בספרה "מבעד לעבותות" כתבה בן יהודה: "חוץ מכל האסונות הנוראיים שנפלו עלי, כמו שנפלו על כל תושבי הארץ במשך החודשים האיומים האלה, קרה לי גם אסון אישי: אחד הפיקודים שלי נהרג והפקדים שלי האשימו אותי בזה. בגלל שאני אישה הפקרתי אותו. אני הייתי ממש חולה מזה, יש לשער שזה היה מה שקורים היום הלם קרב, וכשרק יכולתי קמתי וברחתי משם, מהגליל העליון. ברחתי וברחתי עד תל אביב, אבל שם התברר לי מה שבדרך כלל מתברר לכל חייל קרבי, שאני כבר לא יכולה למצוא את עצמי בעורף. אנשים בעורף נראו לי ? לא מבינים כלום, סתומים. מה הם יודעים מה הולך באמת, אז ברחתי מהבריחה חזרה לגליל העליון, חזרה למלחמה.

בשלב הזה של המלחמה גם אני כבר הבנתי - כמו הרבה חברה אחרים - שזה חתיכת סיפור, להקדיש את כל כולך למטרה כזו. יכולתי לשאוף כל החיים שלי להיות "קילר" קשוחה "עשויה ללא חת". ויכולתי לקוות נורא שאני אהיה מסוגלת להרוג בלי לעפעף עפעף. אלא שכל זמן שזה היה בגדר חלומות ? זה בסדר, אבל בסוף כשמשיגים בסוף את המטרה הזו, מה יש לדבר. לשמוח ? לא שמחים. להתגאות, אין על מה. אם להגיד בלשון המעטה ? זו לא בדיוק שאיפה, שההתגשמות שלה גורמת לסיפור. אבל בשלב הזה של המלחמה חשבתי שלפחות אני כבר משופשפת, שלפחות אני כבר יודעת הכל על מה זה מלחמה. חשבתי שדברים יותר נוראיים כבר לא יכולים לקרות לי בחיים. לא תיארתי לי שיכולים לקרות עוד דברים יותר נוראיים, שהכל יכול להיות עוד יותר נורא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו