בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאבקו של בן הרב בכפייה הדתית בירושלים

כנער הוריד אייל אקרמן את הכיפה, כיום הוא פעיל ב"ירושלים חופשית"

תגובות

קבוצה של פעילים נגד כפייה דתית הקימה שלשום דוכן מחאה ברחוב בן יהודה בירושלים, והציעה לעוברים ושבים הצעה משונה: להצטלם כאשר הם "חוטפים" סטירה מצלצלת. באופן מפתיע, ההיענות היתה גבוהה. בתוך פחות משעה עצרו עשרות ירושלמים חילונים והגישו את הלחי השנייה, בשעה שאחת הפעילות מצלמת אותם. התמונות הועלו לאתר האינטרנט של התנועה ויועברו בהמשך לחברי הכנסת החילונים, כחלק מקמפיין של תנועת "ישראל חופשית", שפועלת להפרדת הדת מהמדינה. המסר פשוט וקליט: "לציבור החילוני נמאס לחטוף סטירות".

תנועת ישראל חופשית החלה לפעול לפני כשנה, ועלתה לכותרות בספטמבר לאחר שפעילות שלה נסעו בקווי אוטובוס "מהדרין" המשרתים את הציבור החרדי בירושלים. הפעילות התיישבו באזור הקדמי של האוטובוס, המיועד לגברים בלבד, ועוררו מהומה בקרב שאר הנוסעים והנוסעות. בהזדמנות אחרת ארגנו פעילי הסניף הירושלמי, הפועל בשם "ירושלים חופשית", צעדת מחאה ברחובות שכונת מאה שערים, במחאה על ההפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי בשכונה.

הערב מתכוונים הפעילים הירושלמים לקיים "הקרנת מחאה" של סרטים במבנה ברחוב אגריפס בעיר, במחאה על הכוונה למנוע את פעילותו בשבתות של מתחם "סינמה סיטי" שעתיד לקום בירושלים. את הפעולות הללו, שמהוות עליית מדרגה בפעילות החילונית בעיר, מוביל רכז הפעילות בתנועה, אייל אקרמן, שגדל במשפחה חרדית וחזר בשאלה בנעוריו.

"אנחנו לא מפחדים מעימותים ולא מנסים למצוא חן בעיני אף אחד", אמר השבוע אקרמן ל"הארץ", "הפעולות שלנו מעבירות מסר ברור: יש ציבור חילוני בבירה שלא מוכן להתפשר על הערכים שלו".

אקרמן, בשנות העשרים לחייו, החל לפעול למען הפרדת הדת מהמדינה לפני חמש שנים, לאחר שהשלים תהליך רצוף קשיים של חזרה בשאלה. הוא גדל במשפחה "חרדית-לאומית" כהגדרתו, ואביו היה בעבר הרב הראשי של עיר גדולה בצרפת.

"נהוג לומר שמי שחוזר בשאלה מאבד את האמונה, אבל אני אף פעם לא האמנתי", מספר אקרמן. "כשהתחיל תהליך החזרה בשאלה, בערך בגיל 12, פשוט הפסקתי לשחק את המשחק. גזרתי את הפאות, הורדתי את הכיפה וזמן קצר אחרי שחגגתי בר מצווה כבר עזבתי את הבית". אקרמן נדד במשך שנים בין ישיבות ופנימיות, וכיום הוא מתגורר בירושלים ועובד בבית השקעות.

"כשאנשים מדמיינים חוזר בשאלה, הם מדמיינים מישהו שמגיע להארה בעקבות קריאת ספרי פילוסופיה, אבל אצלי ההארה באה אחרי שהאזנתי לגלגל"צ וקראתי ספרים של גלילה רון-פדר. פשוט רציתי להיות חילוני. זו היתה החלטה מעשית, לא הכרעה אידיאולוגית. רק בגיל 16, אחרי שכבר הייתי חילוני לגמרי, התחלתי לקרוא ספרים על הנאורות והמהפכה המדעית, שעיצבו את תפישת העולם שלי".

המהפך החילוני בחייו הושלם כאשר החל להיות מעורב בפעילות למען הפרדת הדת מהמדינה. "רוב החילונים לא מודעים לסכנות שהקשר בין דת ומדינה מציב לישראל", הוא מסביר. "בציבור החרדי ובחלקים גדולים של הציבור הדתי-לאומי, גדל דור שלם שהתחנך על ערכים שזרים לחלוטין לדמוקרטיה. זו טעות לחשוב שבני הדור הזה יסכימו בעתיד לחיות במדינה דמוקרטית וחופשית בניגוד לחינוך שהם קיבלו בבית ובישיבות. הדרך היחידה לשמור על הדמוקרטיה והחופש בישראל היא שהחילונים יכריזו בצורה ברורה: גם אנחנו כאן, ואנחנו לא מתכוונים לוותר בקלות".

אקרמן היה מעורב בשורת מאבקים חילוניים בירושלים בשנים האחרונות, החל מהמאבק נגד התחרדות שכונת קריית יובל ועד למאבק למען פתיחת חניונים בשבתות. "הפעילים החרדים הכי קיצוניים מכירים אותי היטב. אנחנו נפגשים כל הזמן בהפגנות. יצא לי גם לשתות איתם בירה כמה פעמים. אני נהנה לדבר איתם, אבל לא מאמין שהדיאלוג יכול להוביל לשינוי עמדות, אצלי או אצלם", הוא טוען.

בניגוד לאנשי העדה החרדית, עם ראש העיר ירושלים ניר ברקת הוא לא היה מבלה ערב בפאב. "ברקת הוא אכזבה גדולה", אומר אקרמן, "בזמן מערכת הבחירות עשיתי ימים כלילות למען בחירתו, אבל מאז שהוא נכנס ללשכת ראש העיר הוא הפקיר את הציבור החילוני וקיבל את הדרישות של החרדים כמעט בכל תחום. את הדברים האלה אני לא אומר על דעת עצמי, אני מצטט את מנהיג החרדים במועצת העיר, הרב פיינדרוס, שהתפאר בכך בראיונות למקומונים".

למרות הנימה התקיפה שבה הוא מתבטא, אקרמן מדגיש שפעילי ירושלים חופשית אינם שונאי חרדים. "לפני כמה שנים קראתי בעיתון כתבה שלילית על חרדים, ופתאום ראיתי בצילום חרדי שדומה לאבא שלי. זו היתה חוויה לא נעימה. אני לא שונא חרדים ולא עובר בשתיקה על הערות גזעניות כלפי חרדים. כירושלמי, ברור לי שבסופו של דבר אנחנו צריכים לחיות ביחד. השאלה היא תחת איזו מסגרת אנחנו נחיה ביחד ולפי אילו חוקים".



אקרמן, בשבוע שעבר ליד דוכן המחאה בירושלים. ''אני לא מאמין שדיאלוג עם החרדים יכול להוביל לשינוי עמדות, אצלי או אצלם''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו