בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

6.3.1946/החמאה האוסטרלית מעוררת רוגז בציבור

היום לפני 65 שנה:

תגובות

ספק אם הידיעה העובדתית הקצרה שהתפרסמה ב"הארץ" היום לפני 65 שנים, היה בה רמז לכך שמושג חדש עומד להיטמע בתרבות היום יום של היישוב העברי בארץ ישראל: מושג ושמו החמאה האוסטרלית. בידיעת החדשות התמציתית נכתב: "מוסרים לנו, שהממשלה" - ממשלת המנדט - "הזמינה באוסטרליה 500 טונות חמאה, שיגיעו לארץ בעוד שבועות מספר, ויוצעו למכירה באמצעות סוחרים פרטיים במחירים שייקבעו מטעם השלטונות".

ודאי, שמחה גדולה היתה על יוזמתה של הממשלה לפתרון מצוקת השמנים המקומית. אבל האיום על התוצרת החקלאית הארץ-ישראלית היה גדול מהשמחה. בעוד חמאה מקומית נמכרה ב-110 לא"י ל-100 גרם, זו האוסטרלית נמכרה ב-40 לא"י לגרם, מה שוודאי יגרום נזק לחקלאות המקומית. אבל גדולה עוד יותר היתה התרעומת של תושבי תל אביב ושל בעלי חנויות מכולת בעיר, לאחר שגילו כי הממשלה תגביל את חלוקת החמאה ל-30 חנויות בלבד - לעומת 650 חנויות שחילקו סוכר. "פרושו של דבר הוא, כי המוני צרכנים יהיו אנוסים לאבד זמן וכוח תחילה להרשמה בחנויות הללו ואחר בכל פעם לחלוקת החמאה. מכיוון שמספר החנויות מצומצם, אי אפשר יהיה גם למנוע תורים ארוכים, במקום שכל אחד יקנה את החמאה במקום שנוח לו ועם שאר מזונותיו", קבל בעל טור ב"הארץ".

בינתיים שכבה החמאה הנכספת בנמלי אוסטרליה, לרגל שביתת עובדי הנמל שם. כשכבר עגנה לבסוף בשלהי אוגוסט 1946, כבר יותר מחצי מיליון תושבים ברחבי הארץ נרשמו אצל החנוונים לקבלה. החלוקה הגדולה החלה סוף סוף ב-3 בספטמבר, ושולמית כתבה במדור "לאשה ולבית" ב"הארץ": "ובכן נפתחת היום המערכה השנייה בזו הקומאדיה של החמאה האוסטרלית. המערכה הראשונה כללה כמה תמונות: שמחה על הבאת חומר שומן זול למאכל בשעת צמצום הייצור המקומי; חשש בפני התחרות ודחיקת רגל התוצרת החקלאית העברית [...] את המערכה השנייה איני מכירה, אך כי רק היום היא מתחילה. אך במקצת דמיון לא יקשה לתארה. לא קשה כלל להעלות על הדעת ריצה מיוחדת זו אחרי חבילת החמאה, את העמידה בתור".

ובאמת, ימים אחר כך דיווח "הארץ": "חלוקת החמאה האוסטרלית גורמת רוגז לצרכנים". אלה עומדים בתור במשך שעות; "יש וחלק מקבל את מנתו ויש שרוב העומדים כמה שעות בתור מוכרחים לבוא ביום אחר, כי בינתיים אזלה החמאה". המצב הזה רק הורע נוכח הוקעתם של מוכרי חמאה בידי יהודים ארצישראליים, בטענה שהם פוגעים בתוצרת הארץ. כמה מהם אף איימו על חנוונים שאם יסכימו למכור "ירטשו את בטנם".

אבל ספק אם יכלה שולמית לנבא כיצד תתפתח העלילה כאשר תבוא החמאה לפי הצרכנים, ויגלו, אבוי, שהתקופה שעשתה החמאה בנמלי אוסטרליה המושבתים לא היטיבה עמה כלל. אפילו בשוק השחור נמכרה החמאה במחירה הרשמי; "הסיבה לכך היא, לפי שמוסרים לנו", דיווח "הארץ", "באיכותה הרעה של החמאה הממשלתית. כבר עתה מודיעים על מקרים של הרעלות קיבה ויש לחשוש שהדבר יורע עוד בבוא החום".

בסבב החלוקה השני, במאי 1947, חזר הדבר על עצמו: "אני, למשל", כתבה שולמית ב"הארץ", "איני רוצה בה בלב שלם - אחרי ניסיונותי בשתי חבילות שלא הצליחו לא למאכל ולא לטיגון בשל הריח החריף והטעם הבאוש". ובראשית 1949, כשחילקו חמאה בנדיבות לפתע, תיאר אורי קיסרי את ביקורו בבית ידידים. האשה אמרה לקיסרי "בעלבון עמוק: ?במשך השבועות, שאנו וילדינו חלמנו בלילות על קורט של חמאה, נשמרו, כנראה, החבילות במחסנים... ועכשיו, כשהתחילו החבילות להסריח - מתחילים לחלק לנו אותן ביד נדיבה... בבקשה, רווה נחת'", אמרה בעלת הבית והניחה לפני קיסרי את חבילת החמאה. "היא לא הגזימה", דיווח. "ריח עובש של חמאה, שסיימה את תפקידה התזונתי, עלה אל נחירי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו