בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שביתת העובדים הסוציאליים: איגוד איז גוד: כך מנהלים מו"מ

בית ההסתדרות בתל אביב רוחש חיים

תגובות

המשא ומתן אמש בין האוצר לעובדים על שכר העובדות הסוציאליות התקיים בבניין ההסתדרות שברחוב ארלוזורוב. הכניסה לבניין מעט מאובקת וזכוכית הדלתות סדוקה. פסל ברל כצנלסון, כתם ירוק זורח על דש חולצתו, מביט בעייפות אל שעון הנוכחות.

העיתונאים תקועים בקומת הכניסה, שלא ממש קורה בה משהו. ליהושע סימון יש שיר שמלותיו "הייתי בבניין של ההסתדרות / וראיתי להם את המסדרון". אני מחליט לפעול בעצתו ולטייל בבניין. הקומה הראשונה מלאה אקשן. נשים עם כובעים מצחיקים מהלכות במסדרונות, מישהי מסבירה לי שהם מתכוננים לטקס פורים. בקומה השנייה מסתודדים כל ראשי האגפים שמתכוננים למפגש עם האוצר. הם מתפוצצים מצחוק והשם "אוצר" עולה, אולי הם מתבדחים על חשבון הקבוצה הנגדית. הם אינם רואים אותי.

אני עולה. ככל שמטפסים בבניין יותר ריק וחסר חיים. אם לכל המשרדים דלתות רגילות, לחדר של עופר עיני דלת עץ מפוארת. אני ממהר לפוטו-אופ ב"אולם עמיר פרץ", העמוס קרואסונים, גמבות קצוצות ובקבוקי דיאט קולה. הצלמים מבקשים מאנשי ההסתדרות ללחוץ יד לאנשי האוצר, אבל הם אומרים "בסוף היום". לבסוף הם נעתרים. יצחק כהן, סגן שר האוצר, מבקש בצחוק "אבל אל תרשמו שעה".

אף שמדובר בגורל נשים בעיקר, היושבים סביב לשולחן כמעט כולם גברים, מלבד שתיים. "סווטלנה, תוציאי את הצלמים", מבקש הדובר. אבל חלק מאנשי התקשורת עדיין לא הגיעו. "נתקענו במעלית", אומר מישהו ששועט לחדר ומבקש שוב שכולם ילחצו ידיים.

בסיפור הזה יש נפגעים. באולם אמורה היתה להתקיים הרצאה שבועית ביידיש, והוא הופקע בשביל המגעים. אחד הפנסיונרים, בידו שקית עם שוקולדים, רוטן: "המפסידים זה המבוגרים ולא העובדות הסוציאליות. את המבוגרים אף אחד לא מראיין". ההרצאה הפעם אמורה לעסוק בתנועת הבונד, והדוקטור המרצה יושב נעלב. לבסוף נמצא להם חדר.

שתי עובדות סוציאליות נכנסות עם שלטים שהכינו בכתב יד (בין השאר: "איגוד איז גוד"). מיכל, אחת מהן, בחולצה צבעונית ומגה-פון על כתפה, מספרת על החיים עם משכורת של 2,300 שקל בחצי משרה. אשה כבודה, עמוסה תכשיטים, בדיוק נכנסת. "כל הכבוד, גם אני רוצה להיות עובדת סוציאלית". כשאני אומר לה מה המשכורת, היא אומרת "בושה".

לכאורה נראה שמאבק העובדים הסוציאליים לקבל שכר הגון נועד לכישלון. מצד אחד, נשים חסרות כוח והשפעה. מצד שני - האוצר, שהעובדים שלו צריכים להיות נחמדים לאחים עופר או לתשובה, מקום התעסוקה הבא שלהם. הם לא יהפכו לעובדים סוציאליים פתאום.

אבל המאבק הזה מראה שאבסורדי למדוד כל דבר בסרגל כלכלת השוק. ושביתת העובדים הסוציאליים מקבלת רוח גבית מפתיעה בתקשורת שבדרך כלל נועצת סכינים בגב כל שביתה. כאילו אנחנו העיתונאים לא יותר קרובים לעובדות הסוציאליות מאשר לאנשי האוצר או ההון.

לבניין נכנסת בסערה רחל ולנר, חברת מועצת עיריית תל אביב. בין שלל עיסוקיה, ולנר היא עובדת סוציאלית.

ולנר מגניבה אותי למפגש של הוועדות של המאבק, כדי לראות איך פועל המטה המוצלח. בחדר צפוף יושבות כ-20 עובדות סוציאליות ועובד אחד, תשליל מגדרי של מה שקורה בדיוני האוצר למעלה. "כולם באים אצלי להפגנה", מתגאה אחת העובדות הסוציאליות. שרית, עובדת במשקפיים גותיים, זוכה למחמאות על הופעה רהוטה בתקשורת. "אצל גל גבאי היית מדהימה. פשוט התמוגגתי ממך", אומרת מישהי. נושא ההתמודדות עם הדיסאינפורמציה מעסיק את כולם. "נערי האוצר מספרים שקרים. הם אומרים שאנחנו מרוויחות 20 אלף שקל", אומרת מישהי, וכולן מתפוצצות מצחוק. "שייתנו כמו שהם מספרים שאנחנו מקבלות ונוותר על השביתה", צוחקת מישהי. אביבה ממודיעין מסכמת: "הכי חשוב זה לא לשבת ולקטר. הייתי סקפטית בהתחלה לגבי המאבק. עכשיו אני לא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו