בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

15.3.1953 / ממשלת ישראל לא רוצה תקליטים

היום לפני 58 שנה:

תגובות

שפר גורלה של מדינת ישראל הצעירה, וממשלת ארה"ב העמידה קרן מיוחדת, בסך 10 מיליון דולרים, למען סיוע תרבותי למדינות זרות; שפר גורלה אף יותר, כפי שדיווח "הארץ" בראשית שנות החמישים, מפני ש"רק ממשלות מעטות מנצלות קרן זו"; וכך, "הועמדו למעשה לרשות ישראל סכומים כמעט בלתי מוגבלים".

ולמרות זאת, בהנחה שקרן השפע לא תעמוד לרשותה לעד, ערכה מדינת ישראל רשימת עדיפויות לניצול הסכומים. זכות קדימה ניתנה לספרים, נייר לייצור ספרים, ציוד למעבדות ומכשירי לימוד, אשר יובאו במחיר נמוך וללא תשלום במטבע חוץ; האמריקאים, מצדם, הציעו לישראל לייבא תקליטים באותם תנאים נוחים. אך ישראל, כך התעדכן ב-15 במארס 1953 סופר "הארץ" בקריה, סירבה.

אבל בישראל דווקא רצו מוסיקה. "חובבי המוסיקה עומדים תמהים", כתב באפריל 1953 נחום שור מחיפה, אחד מני רבים שמחו על ההחלטה, למערכת "הארץ": "למה לא תשתמש הממשלה באפשרות שניתנה לה ולא תביא ארצה מצרך תרבותי-חינוכי זה במחיר השווה לכל נפש? הרי לכל הדעות ערכם של תקליטים קלאסיים עולה על ערכם של כל הרומנים הבלשיים או הארוטיים (שלא להגיד: הפורנוגראפיים) המציפים את חנויות הספרים והמובאים ארצה כמצרך ?תרבותי' במסגרת ההסכם המדובר עם ממשלת ארה"ב".

דווקא היו בארץ תקליטים, אבל זה, לפי הממשלה, היה אחד הנימוקים לא להביא עוד מהם: "סוחרי התקליטים, שהזמינו כבר תקליטים במסגרת יבוא במחירים גבוהים חששו מהפסדים בעיסקות אלה בשל הופעת התקליטים הזולים", דיווח סופר "הארץ". אבל האפשרות לייבא תקליטים לא היתה דבר חדש, והיא נכללה כבר בהסכם הסיוע הראשון שנחתם ביוני 1952; וכמו שכתב בעל טור ב"הארץ", בתחילה השתמשה הממשלה בנימוק אחר בכלל, והוא ש"מתכננים ייצור של תקליטים מקומיים בעזרת הכספים שמיבוא הספרים". אבל התכנית הזו התבררה כלא ממשית, ועדיין התמידה הממשלה בסירובה לייבא תקליטים בזול, "מטעמים שאינם מובנים", נאלץ בעל הטור לקבוע.

ייתכן שלא אבתה הממשלה לפתוח חזית נוספת במערכה מול יצרנים מקומיים. איגוד המו"לים בישראל הקים קול זעקה רם על הספרות מתוצרת אמריקאית ששטפה את החנויות והקיוסקים, ושבגללה "הדרישה לספר העברי ירדה כל כך, שאין עוד באפשרותו של מו"ל עברי לכסות את הוצאות הייצור של הספר העברי", התלוננו המו"לים במודעה גדולה שפרסמו ב"הארץ" בדצמבר 1952. "כיצד תשתרש בארץ השפה העברית, אם את מקום ספר הקריאה העברי, יתפוס הספר הלועזי?", תמהו.

"הארץ", במאמר מערכת מימי חתימת הסכם הסיוע עם ארה"ב, דווקא קידם בברכה את המהלך. "אין מלט חזק יותר בין עם לעם מאשר קשרי תרבות", נכתב בו, "גם אנחנו כאן בישראל נתנסינו בכוחם של קשרי תרבות לרפא פצעים עמוקים. אין ספק שהמהירות המפליאה בה הגענו ליחסי ידידות עם אנגליה למרות המאבק המר שקדם לתקומתה של ישראל מוסברת במידה ניכרת בכך שאלפי ישראלים הושפעו השפעה מכרעת מן התרבות האנגלית".

סופר "הארץ" בקריה דיווח ש"גם לאחר שיושגו כמויות הנייר והציוד החינוכי, לא תמהר הממשלה להסכים להבאת תקליטים. לדעתה, מוטב להביא לכאן חומרי גלם וציוד לתעשיית התקליטים המקומית. להעסיק כאן תזמורות, להקות ואמנים ולתת תעסוקה לעובדים נוספים".

אבל התוכנית הזו, העיר סופר "הארץ", "אינה משיבה, כמובן, על שאלת הביצוע והרמה האמנותית". לקראת סוף 1954, דיווח "הארץ" ש"תכנית ליבוא תקליטי מוסיקה קלאסית מארצות הברית" נידונה, סוף סוף, "בין נציגי המחלקה הכלכלית של משרד החוץ לבין נציגים אמריקאיים רשמיים בארץ". כעבור זמן מה יכלו חובבי המוזיקה בישראל ליהנות גם מתקליטים אמריקאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו